לולא היתה התורה מקדישה לסיפור על בלק מלך מואב ועל בלעם בן בעור פרשה שלמה בתורה (95 פסוקים), אפשר היה לשבץ אותו באיזה ספר מיתולוגיה של יון, רומי או של איזה עם באזור הסהר הפורה. כי מה מספרת לנו התורה? …
פרשת השבוע בחוג המשפחה: בלק, פינחס
בלק בן ציפור מלך מואב רואה את המוני בני ישראל, שמכסים את המדבר מאופק לאופק, מתקרבים לארצו. הוא יודע שהם עבדים שנמלטו ממצרים, בנוסף הצטרף אליהם ערב-רב, כלומר חומר אנושי לא-מי-יודע-מה, ושבדרכם במדבר הם נלחמו בעמים אחרים והדבירו אותם. בקיצור הוא מודאג ובצדק. אז מה עושים? הוא יודע שישנו אחד בלעם בן בעור, הידוע כנביא ואולי גם כקוסם, והוא מאמין שאם הוא מקלל מישהו, אז הקללה גם מועילה. ולכן שולח בלק שליחים עם מתנות אל בלעם בבקשה לקלל את הנוודים האלה שמאיימים על עמו.
בלעם עונה לשליחים, שהוא עצמו לא יכול להחליט בעניין, כי הוא יכול לפעול רק במצוות האל, ואם זה יגיד לו לקלל אז הוא יקלל ואם לא – לא. השאלה הראשונה שעולה בדעתי היא, מה זה מעניין אותנו בכלל. בלעם זה הוא בסך הכל גוי, ואם יקלל, אז מה? שיקלל. אבל זה לא פשוט כל כך. כי התורה עצמה מתייחסת לנושא ולמוצא פיו של בלעם ברצינות. ואכן אנחנו רואים שבלילה ניגלה אלוהים לבלעם ומדבר איתו על הנושא הזה שבגללו באו השליחים של בלק. ועכשיו ההפתעה הגדולה: מי נגלה לבלעם ומי מדבר איתו? לא סתם איזה אל מאלוהי העמים, אלא אלוהי ישראל, זה שאנחנו מכירים אותו בשמו בעל ארבע אותיות שאסור לנו לבטא אותו ושאגב אנחנו גם לא יודעים איך לבטא אותו. ואלוהי אברהם יצחק ויעקב אומר לבלעם שלא ימלא את בקשת בלק. בלעם שומע בקול ה‘ ומודיע למחרת לשליחי בלק שאין הוא יכול למלא את בקשת המלך ושולח אותם חזרה. מלכים בד“כ לא רגילים שמסרבים לבקשותיהם. אז הוא שולח שוב שליחים עם יותר מתנות ועם אותה בקשה. בלעם חוזר על מה שכבר אמר לשליחים הראשונים, שהוא לא יכול לקלל את עם ישראל אם אלוהים לא מרשה לו, אבל מאחר שהוא (לדעתי) חושש לפגוע במלך בלק הוא מבקש מהשליחים שימתינו עד למחרת והוא ישמע מה יאמר לו אלוהים.
ושוב ניגלה בלילה ה‘ לבלעם. בלעם מאשר שאכן שליחי בלק שוב הגיעו עם אותה בקשה ועל כך אומר לו אלוהים לחזור עם השליחים אל בלק אבל מתרה בו, שרק את מה שאלוהים יגיד לו, על כך יתנבא. כמובן שבלעם מקבל את התנאי. למחרת רכוב על אתונו הוא יוצא לדרך. במקור אין רמז לכך שבלעם כשלעצמו היה שונא ישראל ורצה לקלל את ישראל.
ועכשיו בתוך הסיפור המוזר הזה משתלב סיפור עלום עוד יותר. תוך שבלעם רוכב לו בנחת על אתונו מופיע מלאך אלוהים כשחרב בידו וחוסם את הדרך. הנביא בלעם אינו רואה את המלאך אבל האתון (מעשה ניסים) רואה אתו. היא עוקפת אותו וממשיכה בדרכה. אחרי שהיא מצליחה פעמיים להתחמק מהמלאך, הוא חוסם את דרכה בשביל צר שבו אין היא יכולה לעקוף אותו והיא נלחצת לקיר ומכאיבה בכך לבלעם. בלעם מכה אותה במקלו. ואז (שוב נס) „ויפתח ה‘ את פי האתון“ והיא מתרעמת על המכות. בנוסף מתגלה המלאך בפני בלעם. בלעם לא מבין למה המלאך מעכב אותו והוא מוכן לחזור על עיקבותיו, והאמת שגם אני לא מבין כל כך את סיפור המלאך, שהרי בלעם הסכים כבר להתנבא רק על פי דבר אלוהים. והמלאך חוזר על מה שכבר הוסכם עליו ואומר לו להמשיך בדרכו ולהתנבא כפי שיורה לו אלוהים.
איך שלא יהיה הנס עם האתון המדברת פתח פתח לכל מיני מדרשים ואגדות. בין השאר עורר גם את דמיונו של הצייר הגדול רמברנדט, אשר את ציורו אני מצרף.
דרשות ואגדות ופרשנויות הרבה נכתבו על סיפור בלעם ויש גם דברים סתומים, שקשה להבינם. כמו למשל שאחרי שבלעם ברך את ישראל בברכות הכי יפות והכי משמעותיות בכל התורה וניבא לעם ישראל את הנבואות הכי נהדרות, שחלקם זכו להיכנס לסידור התפילה וחלק מאימרותיו הפכו לנכסי צאן-ברזל של עם ישראל, אחרי כל זה הוא נחשב לשונא ישראל. בתורה כתוב שהוא הטעה את בני ישראל לזנות עם בנות מדיין. אמנם זה לא מסתדר עם הגיון הטקסט, אבל נגיד שזה נכון, אז למה העניקה התורה תפקיד כה חשוב לגוי שהאמין באלוהי ישראל. לבסוף הרגו בני ישראל את בלעם במלחמתם נגד חמישה מלכי מדיין. שאלות רבות מתעוררות למקרא פרשה זו וכאן המצע קצר מלפרט אפילו חלק מהן. ואין ברירה אלא שכל אחד יקרא בעצמו ינסה לשאול בעצמו ולחפש תשובות בעצמו. אבל את תשומת הלב אני רוצה להפנות לשני עניינים:
גם לחכמינו לא הסתדר כל הסיפור הזה והם לא הבינו איך הוא משתלב בתורה, ולכן אמרו: „משה כתב את התורה ואת פרשת בלק“. כלומר שסיפור בלק ובלעם נכתב שלא במסגרת התורה והשתרבב אח“כ איך שהוא לכתובים.
ועוד אמרו: „שבעים פנים לתורה“. כלומר שאת התורה ניתן לפרש ולהבין בדרכים רבות.
ולבסוף אני רוצה להזכיר את דבריו של אדוננו הרמב“ם: שעניינים רבים במקרא יש להבין כמשלים ולא לחפש בהם סתרי תורה.
שבת שלום
