- haGalil - https://www.hagalil.com -

Paraschat haSchawua: Lech lecha

אברהם אבינו והמונוטאיזם…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: לך לך – וירא

שתי הפרשות מספרות את סיפורו של אברהם אבינו ושל תחילת ההכרה באל היחיד בורא העולם (בהתאם לתורה), כלומר תחילת המונוטאיזם. נכתבו על הנושא הזה ספרים ומאמרים, פרשנויות והסברים פשטניים ודרשניים, ולכן כמעט שאין אפשרות לחדש כאן משהו. אבל יכול אני לעמוד על שאלה שמעסיקה אותי מזה שנים ושאני נתקל בה לעתים קרובות אצל בעלי שיח. ובכן לעניין:

השאלה שמדובר עליה ושרבים שואלים אותה, הן את הזולת והן את עצמם: האם אתה מאמין באלוהים? ואז מתחיל המענה בדרך כלל בגימגום: כן, אבל… ומה זה בכלל… תראה…

אברהם אבינו היה הראשון שגילה את אלוהים. לאחר מכן נגלה אליו אלוהים לראשונה: וַיֹּאמֶר ה‘ אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ… בשלב זה אנחנו עוד לא יודעים על שום קומוניקציה שהיתה בין אלוהים לאברהם לפני כן. סביר להניח, שאלוהים הבחין באברהם שגילה אותו והחליט להתגלות אליו וגם לברך אותו: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. בהמשך יש אירועים רבים, למעשה פרשת חיים שלמה, שבה אלוהים מלווה את אברהם על כל צעד ושעל ודן איתו בעניינים אלו ואחרים. אלוהים גם מבטיח לאברהם הבטחות גדולות, כמו למשל (פרק טו): …  אַל-תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.  ה וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. ולבסוף אומר הכתוב.  ו וְהֶאֱמִן בַּיהוה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה.

אני חוזר על עצמי: אברהם מגלה את אלוהים. אלוהים מלווה אותו ושומר עליו. אלוהים מתגמל אותו מעל ומעבר, ובסוף כתוב שאברהם האמין בה‘. אני קצת אובד עצות. מה הפלא שאברהם האמין בהבטחות שהבטיח לו ה‘. הרי זה לא חידוש שהוא האמין בה‘. אבל יש אמונה ויש אמונה, והעניין יובהר מיד כשנדון בסיפור העקדה.

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם (פרק כב). פתאום אחרי כל הניסים והנפלאות שעשה אלוהים ואחרי כל ההבטחות שהבטיח לאברהם, אלוהים מנסה אותו. והוא מצווה עליו כידוע להקריב את בנו יחידו יצחק, את זה שאמור לרשת אותו ולהיות לעם גדול. זה כמובן נסיון קשה ביותר. מה יש לאלוהים עוד לנסות את אברהם. האם לא הראה אברהם שהוא מאמין בה‘? וודאי שהראה. אז מה קורה פה?

התשובה היא שהאמונה שעליה דובר עד עכשיו היא אמונה באלוהים מוחשי, אלוהים שאפשר לדבר איתו, שעוזר לך ומתגמל אותך, שמבטיח לך הבטחות, שיכול כמובן גם להעניש אותך, כמו שהוא מעניש גם אנשים אחרים (אנשי סדום ועמורה). אבל האם זו באמת אמונה שאינה תלוייה בדבר? ואז עושה אלוהים את הנסיון עם אברהם (שיש וקוראים לו אכזרי), על מנת לראות אם הוא באמת מוכן לעבוד אותו בכל לבבו, והוא מצווה עליו להקריב את בנו יצחק לעולה. אברהם הידוע בכושר המשא ומתן (ראה בעניין סדום ועמורה), איננו מתדיין עם אלוהים, הוא אפילו לא מעלה טענה מוצדקת: הרי הבטחת שבני יצחק יירש אותי ויהיה לגוי גדול. אברהם אינו פוצה פה ולוקח את יצחק והולך איתו על מנת למלא את מצוות ה‘.

אברהם כידוע עומד בנסיון. ברגע האחרון אומר מלאך אלוהים לאברהם (פרק כב) אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה  כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה… עכשיו הוכיח אברהם כי הוא לא רק מאמין באלוהים שעוזר לו, אלא הוא „ירא אלוהים“, שזה אומר שהוא מוכן לעבוד את ה‘ בכל תנאי. כאן האמונה מקבלת תוכן ממשי.

כל אחד יכול להגיד „אני מאמין באלוהים“, אז מה זה אומר לנו? כלום. אני מכיר אנשים שמנשקים כל מזוזה שנקרית להם בדרכם ואוכלים בשר חזיר. בנשיקות המזוזה הם חושבים שזה יעזור להם במשהו ואילו אכילת החזיר לא מזיזה להם. יש יהודי שמתפלל כל בוקר ומניח תפילין ולאחר מכן גונב ומלסטם את הבריות. בהנחת התפילין הוא מקיים חובתו כלפי בוראו (כך הוא חושב) ואילו לרמות את הזולת זה עניין אחר. בקיצור: זה אומר שלרוב המאמינים יש לכל אחד את האלוהים הפרטי שלו, כל אחד מצייר לו את האלוהים שלו (אולי בהתאם לצרכיו). אבל רק יחידי סגולה מצליחים להתעלות לדרגת אברהם אבינו (לא חייבים להקריב את הבן) על מנת להיחשב ל“ירא אלוהים“, כלומר למישהו שהאמונה שלו היא בעלת תוכן ממשי.

שבת שלום