- haGalil - https://www.hagalil.com -

Paraschat haSchawua: Matot

חומש במדבר, פרקים ל – לב…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: מטות

לפני שבני ישראל עוברים את הירדן על מנת להתנחל בארץ כנען, מבקשים השבטים ראובן וגד, שיש להם מקנה רב, להתנחל במזרח הירדן, כי השטחים מתאימים לגידול צאן ובקר. הם מבטיחים למשה, שהם יעזרו במלחמה לכיבוש הארץ ורק אח“כ יעסקו בהתיישבות בנחלותיהם.

משה מסכים ומודיע להם, שבמידה ויקיימו את הבטחתם –

וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה‘ וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה (במדבר לב, כב).

ניסוח פשוט זה, שלהבנתנו אין בו משהו מיוחד, פתח לחכמינו פתח, ללמוד ממנו כלל חשוב ביחסים בין בני האדם לבין עצמם.

למה, שואל המדרש, היה צריך לציין „והייתם נקיים מה‘ ומישראל“, האם לא היה מספיק אם הכתוב היה אומר „והייתם נקיים מה'“? השבטים עשו הסכם עם משה שליח האלוהים, ואם היו מקיימים את ההסכם איתו, כלומר משתתפים בכיבוש הארץ ואח“כ חוזרים לנחלותיהם מזרחית לירדן, הם קיימו את המוטל עליהם והיו נקיים מה‘ וזה מספיק.

על כך אומר המדרש „כשם שצריך לצאת ידי המקום, צריך האדם לצאת ידי הבריות“. ויש כאן רעיון עמוק. אסביר זאת בדוגמה:

אצל הנוצרים קיימים מסדרים של נזירים וגם נזירות, המסתגרים להם במצודות ומנהלים שם את חייהם, כשהם כמעט מנותקים מהחברה. העולם לא מענין אותם. הם עובדים שם את האלוהים שהם מאמינים בו, מסוגרים בפרטיותם, והם בטוחים שבזה הם מקיימים צווים אלוהיים ומקיימים את יעודם. תיאור זה שלי הוא אולי פשטני. אבל גם אם אני לא מומחה לנושאי הנזירות הנוצרית, דומני שהתיאור שלי קרוב למציאות.

לעומת זאת הדת היהודית לא אוהבת את ההסתגרות ואת ההתבודדות. תורת משה כמעט שאסרה את הנזירות ובקושי השלימה איתה. הדת היהודית דוגלת בפתיחות ובהתערות האדם בחברה. ולכן חשוב לחז“ל לנתח פסוק זה לעיל ולהסתמך עליו. היינו לא מספיק שהאדם עושה את מה שהטיל עליו ה‘, וה‘ הטיל עליו להיות טוב לעמיתיו. הוא צריך להראות גם לסביבה, שהוא מקיים את ההתחייבויות המוסריות. לא מספיק שהאדם יעשה את הטוב, חשוב שהבריות יכירו בכך שהוא עושה טוב וישפטו על כך בעצמם.

המישנה במסכת שקלים עוסקת בתרומות בית המקדש ובפקידים שאחראים לכספים. שם מדגישה המישנה את החשיבות שבפיקוח על ניהול קופת המיקדש. והמישנה מוסיפה:

„אדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנאמר ‚והייתם נקיים מה‘ ומישראל‘, וכן הוא אומר ‚ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם‘ “ (משלי ג, ד).

קיום מצוות התורה זה לא רק שמירת שבת, דיני מאכלות וכשרות, תפילה וכיו“ב, אלא גם כל אותם צווים מוסריים המנחים את האדם בהתנהגותו היומיומית. מה זה עוזר אם האדם מסתגר לו בד‘ אמות של תא במנזר, מתבודד עם הגיגיו ועם אלוהיו ולא עושה שום דבר שיש בו משהו טוב לבריות? דת ישראל בהתאם להבנת חז“ל מחייבת לעשות טוב לבני האדם, וחז“ל מצאו גם סימוכין לכך, שאת הטוב שהאדם עושה לבני האדם הוא חייב גם להראות ‚ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם‘, כלומר לא רק בעיני אלוהים הוא חייב למצוא חן, אלא גם בעיני בני האדם.

שבת שלום