Paraschat haSchawua: Naso

0
20

חומש במדבר, פרק ד, כא – פרק ז…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: נשא – תשע“א

מי יכול לנחש את מספר הברכות שיש ליהודים? בהתאם להלכה חייב אדם לומר לפחות 100 ברכות ליום, זאת אומרת שמספרן גבוה בהרבה. אני חושב שזה משהו מיוחד לדת ישראל או למסורת היהודית. הגמרא מקדישה לנושא הזה מסכת שלמה, מסכת ברכות. ולכן לא ניתן לטפל בנושא כאן בקצרה. אבל – קיימת ברכה אחת, ששבתה מאז ילדותי את לבי, והיא מופיע בפרשה שלנו.

יְבָרֶכְךָ יְהוָה וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

בברכה זו נצטוו הכוהנים לברך את העם. וגם כיום נוהגים הכוהנים בשבתות לעלות על הבימה שלפני ארון הקודש ולברך משם את הציבור בברכה המשולשת (על שלושת השורות שלה).

אבל לא זו הסיבה שגרמה לי ללכת שבי אחר חרוזים אלה. אבי ז“ל היה נוהג לברך את ילדיו, לאחר שחזר מתפילת ערב שבת ולאחר שקיבל את השבת במזמורים לפני סעודת ערבית. היה סומך את ידיו על ראש כל אחד מהם, החל בגדול וכלה בקטן ומברך אותם. יש בה מאותו קסם פיוטי, שמשרה על האדם רגיעה ותחושת ביטחון. היא משהו מיוחד, אין ספק. לא פלא שגם הנוצרים ניכסו אותה לעצמם והיא שגורה בפיהם לא פחות מאשר אצל היהודים.

חז“ל, ראשונים ואחרונים, דנו בכל מילה מברכת כוהנים זו והפכו והפכו בנושא. ויש עניין אחד, שכולם הסכימו עליו:

אין בכוחו של בשר ודם להשפיע ברכה. לא הכוהן וגם לא האבא שמברך את ילדיו, יכול באמת לגרום שמילות הברכה יתקיימו. כי אילו היה ממש בברכה שמברך בן-אדם, אז זה היה מעשה קסמים או כישוף, האסורים על פי התורה, כלומר עבודת אלילים. הרשב“ם, נכדו של רש“י מסביר זאת, כשהוא אומר:
לא תברכו מבירכת פיכם, כמו שאדם אומר תבוא ברכה על ראש פלוני. אלא אלי התפללו ואני אברכם.

ולכן גם מופיעה בסוף הברכה בתורה ההערה:

וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם.

כלומר שהכוהנים בתור שליחי העם מבקשים שהקב“ה יברך את העם, וה‘ שרואה בתפילה זו את בקשת העם, יכול שייתרצה וישפיע מטובו על העם, כמו שנאמר וַאֲנִי אֲבָרְכֵם. הכוהנים נושאים תפילה וכך גם כל אדם אחר שחוזר על הברכה המשולשת, בסך הכל מתפלל לאלוהים, שייתן את ברכתו לעם או לילדי האב שאותם מברך האב בערב שבת לפני הקידוש.

חשוב להדגיש זאת, שלמרות המנהג היפה הנפוץ בין בני האדם, לברך זה את זה, מדי יום או באירועים מיוחדים, הברכה יכולה להיחשב רק כמשאלה. מי שחושב, שיש בידי בשר-ודם, ולא חשוב עד כמה הוא נחשב קרוב לאלוהים, בין אם הוא צדיק או חסיד או מקובל או כוהן, להשפיע בברכתו על קיום משאלה כלשהיא, הוא בפירוש עובד אלילים.

והשאלה שלי היא: האם מישהו חושב, שאלוהים ישעה לבקשתו של צדיק או מקובל לברך פלוני או אלמוני, בעיקר כש“צדיק“ זה מקבל תגמול עבור הברכה, יותר משייענה לתפילתו של איש נקי-כפיים וזך לב שמבקש רחמים על עצמו?

שבת שלום