- haGalil - https://www.hagalil.com -

Paraschat haSchawua: Metsora

חומש ויקרא פרק י“ד – ט“ו…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: מצורע – תשע“א

פרשת מצורע היא קשה משום הסיבה הפשוטה, שאנחנו לא יודעים למה הכוונה בצרעת של בגדים או בצרעת של בתים. אבל גם על ענייני מחלת הצרעת של בני אדם אין כל כך הרבה לדווח. לכן עסקו חז“ל בנושא זה רבות במדרשי אגדה.

מדרשי אגדה, גם אם הם אגדות, יש בהם עניין מבחינת לימוד מוסר השכל. אפשר כמובן לשאול, מה אני צריך את האגדות הישנות האלה, התלושות מן המציאות, על מנת ללמוד מוסר או להטיף מוסר, יש בסיפרות העולם משלים נהדרים, המכילים הרבה מוסר. זה נכון. אבל סיפרות חז“ל פשוט יותר קרובה אלי (כנראה יותר קרובה לכולנו) ולכן, גם אם לפעמים היא קשה וצריך להתאמץ על מנת להבין אותה, היא יותר מדברת אלי.

הישוו חז“ל את עניין לשון-הרע לצרעת. מה עניין לשון הרע לצרעת? פשוט מאד. בספר במדבר (פרק י“ב) מסופר שמרים, אחותו של משה דיברה לא יפה על אחיה, בגלל זה שהוא לקח לעצמו אשה כושית. נו, נו, אפשר לחשוב! היום אם בן של „יידישע מאמע“ ירצה להתחתן עם כושית, איזה מוות היא תעשה לו… אבל לא כך בתורה. שם אין הבדלים בין גזעים שונים. וגם לא בין יהודים לבני עמים אחרים. ולכן, וגם כדי להזהיר אותנו היום, נענשה מרים בצרעת. רק בקשתו של משה אצל האלוהים גרמה לה להרפא.

לא קשה להבין את המסקנות שהסיקו חז“ל מסיפור זה. היו כאלה, שמצאו גם רמז לשוני. המילה מצורע היא כביכול ראשי תיבות של „מוציא לשון הרע“.

ולמה נתפסו חז“ל דווקא ללשון הרע והוקיעו עבירה זו? קל להבין את גישתם. הם היו אנשים מעשיים ועמדו, כמו שאומרים, עם שתי הרגליים על הקרקע. לדבר על מישהו מאחורי גבו של אותו מישהו, עלול לגרום לו נזק חמור ביותר, בעיקר מאחר שאין לו מושג על כך והוא לא יכול להתגונן מפני הדיבה.

חכמי הגמרא דנים בעניין ואומרים: שלוש עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום, כלומר שבכל יום נכשל האדם בשלוש עבירות אלה. ר‘ יהודה אמר: הרוב עוברים עבירת גזל, מיעוט חוטא בעריות וכל בני האדם בלשון הרע. יש לנו כאן שלוש סוגי עבירות. עבירות שבממון, עבירות שבגוף ועבירות שבנפש, שהאדם הממוצע עובר מדי יום ביומו. הכוונה היא, שרוב בני האדם לא עובר יום שאינם מהרהרים, איך לנצל או לרמות אנשים אחרים מבחינה כלכלית. שמיעוט של בני האדם לא עובר יום שאינם מהרהרים ביחסי מין אסורים. שכל בן אדם ממוצע לא עובר יום שאינו מוציא לשון הרע.

זאת האשמה קשה שטופל ר‘ יהודה על כולנו, ולכן שואלת הגמרא, האם באמת יעלה על הדעת שכל בני האדם מוציאים יומיום לשון הרע? ומשיבה הגמרא, שהכוונה היא לאבק לשון הרע. את המונח „אבק לשון הרע“ אפשר להבין באופנים שונים. אני כשלעצמי חושב שמדובר בקמצוץ של לשון הרע. לדבר על אדם מאחורי גבו או מין שימחה לאיד. ואני מציע שכל אחד מהקוראים יגדיר לעצמו למה הגמרא התכוונה.

אבל אם הקורא יהיה כן עם עצמו, הרי יודה, שגם אם אנחנו לא ממש מתכוונים להזיק לזה או לאחר, אבל רובנו נכשלים בעבירה זו מדי פעם. וזה מראה שוב, שחכמינו הבינו את נפש האדם יותר ממה שאנו מתארים לעצמנו והשתדלו למצוא דרך להזהירו מפני כשלים אנושיים.

אבל לא רק לחשוב, גם להתבטא לימדונו חז“ל: „אבק לשון הרע“, איזה ביטוי…

שבת שלום