Paraschat haSchawua: Pinchas

0
57

פרשת פינחס קצת קשה להבנה, לא רק לנו אלא גם לחז“ל… 

פרשת השבוע בחוג המשפחה: פינחס

מה קורה? הנה קם אחד מבני ישראל, פינחס, כוהן במקצועו, ורוצח שני בני אדם תוך יוזמה עצמית, בלי שקיבל אישור מראש להוציא אותם להורג. ולמה? בני ישראל עושים מעשי זימה עם המדייניות וזה חורה לאלוהים, אשר מטיל מגיפה על העם, ואז קם פינחס, רואה את אחד מנשיאי ישראל מתעלס עם מדיינית
וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ

מעשהו זה זוכה להוקרה מהשמים, ואלוהים אומר למשה:

הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי שָׁלוֹם וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
ובכן מה הבעייה? פינחס מקנא לאלוהיו, עושה את המעשה הנכון וזוכה למתנה לו ולזרעו עד עולם. כלומר לכאורה אין בעייה.
חז“ל הסמיכו אירוע זה לפרשת אליהו הנביא, אשר מעיד על עצמו (מלכים א, טו-יט)
קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי
מה עשה? קיבץ אֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת
ובעזרת אלוהים חולל נס ואז ציווה את בני ישראל
תִּפְשׂוּ אֶת-נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל-יִמָּלֵט מֵהֶם וַיִּתְפְּשׂוּם וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם.
וגם אליהו הנביא זוכה לתגמול, כמו פינחס לפניו.

אז מה הבעייה שעליה רמזתי בתחילת דברי? לכאורה הכל בסדר. שני האישים קינאו לאלוהים, חששו שבני ישראל יטעו ויעזבו את דרך האמונה, שיסגדו לאלוהים אחרים, כלומר ששני האישים פעלו בתיאום עם תורת ישראל.
והאמת, מי שקורא את הטקסט כלשונו, אינו רואה כאן כל בעייה. לעומת זאת במידרש ובפירושי חז“ל (ראשונים ואחרונים) נוכחתי, שלרבים מהם היה קשה עם גישה פשטנית זו של התנ“ך. זה לא התיישב עם דעתם, שמעשי רצח שבוצעו מתוך קינאה, זכו בדיעבד לאישור. חז“ל התלבטו והתלבטו ומתוך כל הציטטות בהקשר זה אני יכול לסכם, שהם לא קיבלו את ההסבר הפשטני, שמעשים חריגים אלה, שנעשו מתוך קינאה לאלוהי צבאות, מוצדקים כשלעצמם. אבל מאחר שבהתאם לכתוב גם פינחס וגם אליהו הנביא זכו לתגמול, הם מצאו לכך הסברים, שהניחו את הדעת, אבל רק למקרים מיוחדים אלה.

וכשאני שואל את עצמי, למה התלבטו ולמה לא קיבלו את העובדות כמו שהם כתובות בתנ“ך, אני מבין את חששם. את חששם מאישור למעשים חמורים כגון רצח מתוך מניעים של קינאה. אפשר כמעט לחשוב שחז“ל היו נביאים וראו את מצבנו בעולם כיום.

נסתכל סביבנו ונבין את עומק הבעייה. קחו את העולם המוסלמי. יש מבין חכמי הדת שלהם המסבירים את הצדדים החיוביים, האנושיים והמתונים שבדת שלהם, אבל רוב המוסלמים, שהם אנשים פשוטים, לא משכילים במיוחד וגם בדת של עצמם אין להם ידיעות מעמיקות ומבוססות, חושבים עדיין במושגים של קינאה. בין אם זה יחידים, שלוקחים לעצמם את הזכות לרצוח קרובי משפחה מסיבות של קינאה. בין אם זה חברות שלמות, שקל לגייס בהם את המוני העם, על מנת לרדוף יחידים, שלדעתם אינם נאמנים דיים לדתם. בין אם זה חברות גדולות, עמים, שבשם הקנאות לדתם מחוללים פשעים איומים נגד האנושות.

ועכשיו אני שואל את עצמי: רוב היהודים הדתיים והמאמינים היושבים על אדמת ישראל, עד כמה שאני מכיר אותם, קוראים ולומדים את התורה ואת שאר ספרי התנ“ך בפשטותם ואינם מעמיקים (ואולי גם לא מסוגלים) לחדור להבנת הרעיונת הטמונים בטקסט הפשוט.

האם הם מכירים את פרשנויות חז“ל המסבירות את הכתובים?

האם הם מבינים את בעיית הקנאות הדתית, שלא אחת כבר המיטה אסונות על העם?

האם הם יהיו חסינים מפני גיוסם על ידי דמגוגים, שרלטנים, בעלי יצר-רדיפת-שילטון ונביאי שקר, כדי לא להיסחף לקנאות פושעת?

שבת שלום