Paraschat haSchawua: Balak

0
31

כולנו מכירים את האימרות היפות האלה על עם ישרא… 

פרשת השבוע בחוג המשפחה: בלק

מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.
הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.
מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל.
לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ.
הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא.
כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ
מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר.
דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל.

מי אמר את הדברים היפים האלה. משה? לא! בלעם בן-בעור, שנתבקש על ידי בלק בן-צפור מלך מואב, לקלל את ישראל ובמקום זאת במצוות ה‘ ברך את העם. הסיפור על כל היבטיו, כולל האתון המדברת, הוא פנינה ספרותית ופשוט חייבים לקרוא את הסיפור, כי אני לא יכול לחזור עליו כאן.

אבל הסיפור תמוה ביותר ומסיבות רבות אינו מתאים למסגרת הספרותית של התורה. חז“ל הבחינו בכך ובגמרא כתוב: „משה כתב ספרו ופרשת בלעם“. כלומר שבנוסף לחמשת חומשי התורה כתב משה סיפור נפרד, ששולב אחר כך בתורה. בכל הדורות ניסו חכמים שונים לפרש את הסיפור, כל אחד בדרכו הוא. בעיקר רבו הדרשנים, יודעי הסוד והקבלה ומיסטיקאים אחרים וחיפשו הסברים להתרחשויות המוזרות הקשורות בבלעם.

היה אף מי שטען, שמשה עצמו ניבא את כל הדברים היפים האלה, אך הסתתר מאחורי השם בלעם. מאידך הדעה הכללית היא, שבלעם היה שונא ישראל. אבל הוא עצמו מעיד על עצמו, שהאלוהים שלו הוא אותו אלוהים ששמו מיוחד לאלוהי ישראל:

וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל-עַבְדֵי בָלָק אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה.

בלעם משתמש בשם המפורש! אז מי הוא היה בעצם? משום מה חז“ל לא ניסו הסברים לפסוק זה, עד כמה שידוע לי. וחבל.

בעיקר רבו הפרשנים שניסו לתרץ את אחרית הימים ואת נושא המשיח על פי הדברים המופיעים בסיפור בלעם. זרים ומוזרים הרמזים השונים שגילו המיסטיקנים כאן. רמזים על ישו, רמזים על מוחמד, רמזים על המלך דוד ועל המלך המשיח ועל ימות המשיח ועוד ועוד.

מאבי למדתי שלא להתעמק בסודות ורמזים ולא בדברים שמעבר לטבע. והרמב“ם אומר בפירוש על נושא תחיית המתים ועל ימות המשיח:

רמב“ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ב

… ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.

על מנת לסכם את דעתו של הרמב“ם: העיסוק במיסטיקה, כולל הקבלה, מטה מעיקרי האמונה היהודית.