- haGalil - https://www.hagalil.com -

Paraschat haSchawua: Aharej Mot – Kedoschim

אחת הסיבות שבגללן הרשיתי לעצמי ללגלג משהו על הדת הקתולית, היא פולחן הקדושים. לא די שבדת הקתולית נחשבים אבות הכנסייה לקדושים, אלא שלקדושים אלו מתווספים מדי מספר שנים קדושים חדשים. האפיפיור מעביר מפעם לפעם אנשים שנפטרו למעמד של קדושים. המאמינים עולים לרגל לקברות הקדושים האלה, מתפללים אליהם, בדרך כלל מבקשים רפואה למחלה כלשהי. אני מאמין אפילו, שלפעמים זה עוזר למישהו להחלים, אבל אני בספק גדול, אם ההחלמה נגרמה עקב התערבות הקדוש אצל אלוהים, אצל ישו, אצל מריה או אצל רוח הקודש.  לי, כיהודי, מכל מקום זה נראה כמו עבודת אלילים…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: אחרי מות – קדושים

ליהודים נושא הקדושים כמובן זר. אני לא זוכר ששמעתי אי פעם בנעורי על אנשים, בין חיים, בין מתים, שהם קדושים. אפילו משה רבנו, גדול הנביאים (ואפשר בלשון החילונים לומר: מייסד הדת היהודית), לא נקרא קדוש. גם אברהם אבינו, הראשון שגילה את בורא העולם, או הראשון שאליו נגלה בורא העולם, לא קיבל תואר זה. היחיד שכונה רבנו הקדוש, היה רבי יהודה הנשיא, אבל זה היה פשוט תואר כבוד ולא היה בזה להצביע על מעלת קדושה כלשהי.

והנה בשנים האחרונות פשט בארץ, בין בחוגים דתיים, ולא פחות מכך בחוגים חילוניים, הנוהג, להנפיק תוארי קדושה לכל הבא ביד. פשוט אינפלציה של קדושה. מי ומה לא קדוש היום? יש כמובן עם קדוש, וכמובן ארץ קדושה, ויש אתרים קדושים, ויש קברי קדושים, ויש צדיקים קדושים ועוד ועוד.

תארים רבים ניתנו בתנ“ך לריבון העולמים: הגדול, הגיבור, הנורא, הסולח, הנוקם ועוד ועוד. כל התארים האלה ואחרים לא מנסים להסביר את מהות האל, הם בסך הכל צורת הדיבור של בני האדם, שמחפשים דרך להבין איך הוא נוהג עם בריותיו ומה הוא רוצה מהם.

ישנו אבל תואר אחד, שהוא ייחודי לאלוהים, וזה התואר קדוש. ישעיהו הנביא אומר לנו, שהמלאכים קוראים:  קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל-הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

ומאחר שמילה זו היא תואר מיוחד לאלוהים בלבד, אנחנו גם לא יודעים בדיוק, מה היא אומרת. אנחנו יודעים שקדוש זה ההפך מטמא, ההפך מרוע, משהו מיוחד, לא שגרתי. אבל מה בדיוק?

רמז על כך אנחנו מקבלים מסיפור הסנה הבוער באש. שם אומרת בת-קול למשה:

שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא.

האדמה הפכה לאדמת-קודש רק לצורך מעמד ההופעה. כלומר שאלוהים האציל מקדושתו על המקום, עד שהוא נפנה משם ועזב את המקום. ואז לא היתה שם שום קדושה יותר.

הר סיני, שעליו ניתנה התורה, היה בזמן מתן תורה קדוש ולבני ישראל אסור היה להתקרב אליו. אבל לאחר שבני ישראל המשיכו במסעם, חזרו החיות לגור בהר, ולדברי חז“ל גם לעשות שם את צרכיהם, וכל הילה של קדושה ניטלה ממנו.

המשכן עצמו, כאשר ירד עליו הענן עם השכינה, היה קדוש ואסור היה להיכנס אליו. כאשר המשיכו בני ישראל במסעם במדבר, עזבה השכינה את המשכן ובני ישראל קיפלו את המשכן ונשאו אותו עימהם. כלומר שהמשכן עצמו ללא נוכחות רוח הקודש לא היה קדוש, והוא האמור גם באשר לבית המקדש.

עינינו הרואות, כי מושג הקדושה מיוחד לאלוהים. הוא יכול להאציל מקדושתו על מקומות שונים. אבל לבני האדם ולעצמים אין תכונה שנקראת קדושה.

אבל עכשיו ישאל השואל: הרי בפרשה שלנו כתוב:

קְדֹשִׁים תִּהְיוּ  כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

חז“ל מסבירים: „קדושים תהיו“ לא אומר, שאתם קדושים, כי אם הכוונה היא, שבני ישראל יתאמצו להיות קדושים בקיום המצוות ובחיקוי מעלותיו של ה‘ וינסו להתעלות בכך לקדוש ברוך הוא. זוהי משימה, שצריך לשאוף אליה, אבל שמדרך הטבע לא ניתן להשיג אותה.

ניתן לצפות מהישראלים, בעיקר מהדתיים אבל גם מהחילוניים, שיפגינו יותר צניעות, כאשר הם משתמשים במונח קדוש, ולא יהפכו אותו מטבע עובר לסוחר.

הנסיון הישראלי, להפוך מקומות ובני אדם לקדושים, הופך את הדת היהודית ליותר ויותר אלילית.

שבת שלום