Paraschat haSchawua: Tezawe

0
31

פרשה זו ממשיכה לפרט המון דברים טכניים ששייכים לנושא בניית המשכן ועבודת השם, על תלבושות הכהנים ועל הקורבנות ואין בה כמעט חלק סיפורי. המילים הראשונות בפרשה:
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל …

פרשת השבוע בחוג המשפחה: תצוה

אין בהם משהו מיוחד, אבל חכמינו ז“ל נתנו למילים אלה פרשנות מופלאה, וזאת בצורת המדרש, היינו פרשנות אגדית, כלומר בדרך סיפור אגדה.

המדרש מספר לנו, כי משה בא בטענה אל הקב“ה, או אפילו במעין תלונה:  „אמר משה, ריבונו של עולם מתוך שבעים אומות אין אתה מצווני, אלא על ישראל.“ כי הנוסחה הזו שלמעלה „וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל“ מופיעה במילים אחרות במקומות שונים בתורה, למשל „צו את בני ישראל“ או „דבר אל בני ישראל“ ועוד. כלומר שכל מה שאתה מצווה אותי, זה רק על בני ישראל, ומשאר האומות אתה לא דורש כלום.

ועל זה בהתאם למדרש משיב הקב“ה למשה: שהם סגולתי, שנאמר

וּבְךָ בָּחַר יְהוָה לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה

הרעיון הגדול של המדרש, וכדאי ממש לרגע להתעמק בו, שהוא קושר את עניין הציוויים, כלומר המצוות עם נושא הסגולה של עם ישראל.

„עם סגולה“. הסגולה הזו של עם ישראל היא לא תכונה מיוחדת שיש בעם הזה, זה לא משהו גנטי, שטבוע רק בעם הזה ומייחד אותו משאר העמים ונותן לעם ישראל מעמד של עדיפות על פני שאר אומות העולם. אמנם יש עדיפות לעם ישראל, אבל עדיפות זו היא לא תכונה שהיא חלק מהאופי של העם, אלא היא קשורה במשימה המוטלת עליו, וסגולתם היא שנצטוו לעבוד את ה‘. משמע שאם אין הם מקיימים את המשימה המוטלת עליהם, היינו את כל הציוויים, המצוות, שעליהם מתלונן משה, סגולתם בטלה.

אנחנו יכולים ואפילו חייבים להמשיך ולפתח את קו המחשבה הזה. הסגולה של עם ישראל היא קיום המצוות, כלומר עבודת ה‘, ועבודת ה‘ היא כמובן לא הקרבת הקרבנות, שעניין זה בטל אחרי חורבן הבית, אלא תפילה וכל אותם צוויים מוסריים הכלולים בתורה.

ואם נמשיך בפיתוח רעיון זו צעד נוסף, אנחנו נצטרך להגיע למסקנה, שמצב כזה, שבו עם ישראל לכל פרטיו, יקיים את כל המצוות שכתובות בתורה, ואפילו רק רת הצווים המוסריים, במציאות החיים לעולם לא יוכל להתגשם. כלומר שעם ישראל לעולם לא יוכל להגיע למעמד של עם סגולה במלוא מובן המילה.

ואני חושד בהם, בחכמינו זכרונם לברכה, שלנגד עיניהם עמד הרעיון העמוק:

שמאחר שעם ישראל לעולם לא יגיע למעמד של עם סגולה, המצב האופטימלי, או המקסימום שאליו אפשר להגיע הוא, שהעם ישאף להגיע למצב של עם סגולה על ידי זה שישתדל לקיים את המצוות, כולל הצווים המוסריים.

ואני באמת מאמין, שחכמינו ראו בכך פרוגרמה, היינו תוכנית פעולה לעם, שהיתה תקפה לזמנם הם ותמשיך להיות תקפה לכל הדורות: היינו השאיפה לשלמות.

ואם זה לא רעיון עמוק מיני ים, אז אני לא יודע איזה רעיון עמוק מזה קיים.

שבת שלום