- haGalil - https://www.hagalil.com -

Paraschat haSchawua: waJischlach

בסידרה זו שוב יש לנו מספר אירועים, שכל אחד מהם כדאי להתעסק בו. אנחנו נעמוד בעיקר על המפגש הבעייתי בין יעקב לעשו…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: וישלח

יותר ויותר מתבהרת לנו דמותו של יעקב אבינו ואנחנו לומדים להבין אותו. וזה לא לגמרי פשוט, כי במשך אלפי השנים שחלפו מאז, מפרשים לנו אותו בצורה לאו דוקא מדוייקת. אומרים למשל חכמינו ז“ל, שיעקב היה צדיק וישב כל היום ולמד תורה. עד עכשיו לא קראנו בתורה על שום מעשה צדיקות שלו. ובאשר ללימוד תורה – לפי הכתוב ניתנו התורה ועשרת הדיברות לפחות 400 שנה אחרי יעקב, אחרי שבני ישראל שהו 400 שנה במצרים לפני שנדדו לכנען. אז איזה תורה יכול היה יעקב ללמוד?

בואו נראה איזה טיפוס היה יעקב אבינו. הוא היה אח תאום של עשו. עשו זה היה צייד וגברתן, כנראה אלים, כי „ידו בכל ויד כל בו“, כלומר מי שהתחיל איתו, כבר היו לו בעיות. יעקב גם הוא היה גבר גבר. הוא היה בעל כוח עצום. כשהגיע לחרן וראה את רחל ליד הבאר, הוא גולל את האבן מעל פי הבאר, שבדרך כלל היו הרבה רועים מתאספים על מנת להסיר אותה. הוא הוכיח את כוחו גם כשנלחם כל הלילה במלאך אלהים, והמלאך לא יכול היה לנצח אותו. אבל יעקב, בניגוד לאחיו לא היה אלים. הוא השיג את הדברים שרצה בהם בשכל ובעורמה. הוא קנה מאחיו את הבכורה בתבשיל עדשים והקדים לקבל את ברכת האב יצחק שנועדה לעשו. לדעתי שני האחים היו בחורים כארזים. לשניהם היה מתאים להיות פלמחניקים, אלא שיעקב היה נגיד יותר מתוחכם.

מדוע אם כן תארו חכמינו ז“ל את יעקב כצדיק, יושב בית ועסוק בלימוד תורה. לדעתי הסיבה פשוטה ביותר. חכמינו אלו חיו בתקופה שבה עם ישראל סבל תחת עול הגויים. הגויים הצטיירו בדמות הרשע עשו שסימל את מלכות רומי הרשעה ואת הגויים הרשעים בכלל. והיהודים השתדלו להיות צדיקים, לעסוק כל היום בלימוד התורה, בתקווה שהקב“ה יגאל אותם יום אחד.

אחרי 20 שנה בחו“ל אצל החותן שלו לבן, חוזר יעקב עם משפחתו הגדולה, 4 נשים 11 בנים וצאן ובקר ועבדים לרוב. הוא שולח שליחים להודיע לעשו שהוא חוזר. השליחים אבל פוגשים בדרך את עשו, שכבר צועד לקראתו בלווית גדוד של 400 איש. כאשר יעקב שומע את זה הוא נבהל. מי לא היה נבהל? הוא אומנם עדיין גבר חזק. הוא הוכיח את זה כאשר נלחם כל הלילה במלאך אלהים, אבל להלחם נגד צבא של 400 גברים זה כבר סיפור אחר. נגיד אפילו שהוא עצמו יצליח להרוג מספר אנשים מבין חיילי עשו ואולי אפילו את עשו עצמו, מה יצא לו מזה? איך שלא יהיה, בצד שלו גם ייהרגו הרבה אנשים, ואולי גם נשותיו וילדיו הקטנים. בקיצור, הוא מחליט שאין טעם להילחם ויותר טוב להתפייס. מה הוא עושה? יעקב לוקח עדר ענק של צאן ובקר וחמורים וכו‘, מחלק אותו לעדרים יותר קטנים ושולח אותם במרווחים לקראת עשו, והוא מצווה על הרועים שלו להגיד לעשו, שאלה הם מתנות מהעבד יעקב לאדונו עשו.

כך קורה, שעד שעשו הגיע עם הגדוד שלו אל יעקב, הוא כבר התרכך מעט על ידי המתנות והחנופה. וכאשר האחים כבר קרובים ורואים אחד את השני, הולך יעקב לקראת אחיו, כשהוא משתחווה בפני עשו שבע פעמים, כמו בפני מלך גדול. עשו פשוט לא מסוגל להתנפל על אחיו, רגשות הטינה שלו נמוגים ושני האחים מתחבקים ובוכים כמו ילדים.

יעקב הצליח להרגיע את עשו. אין מלחמה. כולם בריאים ושלמים. והסוף, לדעתי, מצויין. כך אני מצפה שיפעלו אבות אבותינו. אבל בעיני חכמינו ז“ל זה נראה אחרת. היה מי מביניהם שאמר, כי בגלל שיעקב השפיל את עצמו בפני עשו, צאצאיו של עשו, כלומר הגויים הרשעים, ישפילו את יעקב. אני יכול לתאר לעצמי,למה הם פרשו את זה כך. חכמינו חיפשו סיבה, להשפלתו של עם ישראל, שזכה להתנכלויות עוד ועוד על ידי הגויים. אבל היום אנחנו כבר לא זקוקים להסברים כאלה. אין מי שמסוגל להשפיל את עם ישראל. יש לנו את אחד הצבאות החזקים בעולם ויש לנו בני ברית עצומים.

אבל נגיד אפילו שיעקב השפיל את עצמו. אז מה? למי זה כואב? הוא הצליח בחוכמתו, מה שבכוח בשום אופן לא היה מצליח. יש בהיסטוריה מקרה חשוב ביותר, שניתן להשוותו לסיפור שלנו.

לפני 1000 שנה, בימי הביניים, פרץ סיכסוך חמור בין המלך היינריך הרביעי, שהיה מלך גרמניה וקיסר האימפריה הרומית הקדושה, לבין האפיפיור. האפיפיור טען לזכותו להמליך מלכים, והמלך עמד על זכותו להחליט בענייני הממלכה. האפיפיור הטיל חרם על היינריך הרביעי ונידה אותו, והמלך חשש, שהרשויות החילוניות והדתיות יצטרפו אל האפיפיור ואז הוא יישאר מחוסר כוח ומחוסל. מה עשה המלך: הוא הלך אל האפיפיור לקנוסה באיטליה, התלבש בבגדי עניים ועמד יחף שלושה ימים ושלושה לילות בגשם וברוח לפני שער ארמון האפיפיור, עד שהאפיפיור, מחשש שהעולם יתמרמר יותר מדי על השפלת המלך, נאלץ להכניס אותו ובכך סלח לו כביכול והם התפייסו.

המלך החזיר לעצמו בכך את חופש הפעולה ולמעשה ניצח את האפיפיור. כמובן שהמלך כלפי חוץ כאילו השפיל את עצמו, אבל איזו משמעות יש להשפלה כזו? הוא השיג את מה שרצה והוא נכנס להיסטוריה כסמל לחוכמה פוליטית וכגבר גבר.
מי יודע, אולי למד המלך מיעקב אבינו. מה שברור לנו, שהשפלה כזו היא רק כאילו השפלה. וכשאני קורא בעיתונות את טענותיהם של פוליטיקאים, שישראל משפילה את עצמה ושאסור לה לוותר והיא צריכה להפגין כח, אני שואל את עצמי: על מה הם מדברים? האם למדינה יש תחושות כמו לבן אדם? היא יכולה לאהוב, להיות נעלבת, לחוש כאב ראש ולהרגיש מושפלת? למדינה יש אינטרסים ולא רגשות! וזהו!

ונגיד אפילו שהמדינה יכולה להשפיל את עצמה. מי שיש לו ביטחון עצמי וגאווה עצמית, מה איכפת לו, אם אחרים אומרים שהוא השפיל את עצמו. מי שהוא באמת חזק, יכול להרשות לעצמו טקטיקות. הוא יכול לוותר ולהתרפס ולשחק את המושפל, על מנת להשיג את האינטרסים שלו. כמו אימרתו האלמותית של הגשש החיוור:
תהיה גבר, תשפיל את עצמך!

שבת שלום

פרשות השבוע חומש בראשית