בהמשך לפרשת השבוע שעבר, בהעלותך, שבו נגענו גם בתחילת חומש בראשית, עלה בדעתי שראוי להמשיך מעט בנושא זה, שכן פרשנות רש“י היא נופת צופים, ואחטא לקוראים אם לא אשתף אותם בהנאה שאני נהנה ממנה…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: שלח לך
השאלה ששואל רש“י בפתיח שלו לפירוש התורה מתבקשת למעשה מאליה, אלא שהיא כה פשוטה שאיש אינו חושב לשאול אותה. מדוע פותחת התורה במילים בְּרֵאשִׁית וכו‘. כל אחד מאיתנו חושב, וכך למדנו תמיד, שההיגיון מחייב להתחיל את התורה בתיאור הברייה ובהשתלשלות העניינים עד לאברהם אבינו, מתן תורה, כינונו של עם ישראל וכיבוש הארץ.
לא כן רש“י. הוא יוצא מההנחה, שהתורה לא ניתנה לישראל, אלא בשביל המצוות הכתובים בה על מנת שיקיימו אותם. ולכן היה צריך להתחיל את התורה במצווה הראשונה שבה נצטוו ישראל,
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה (שמות יב, כ).
התורה אינה ספר היסטוריה ולא ספר ספורים. לא שכל הקורות במקרא אינם חשובים, אבל אותם היה אפשר להוסיף בסוף ספר דברים, כספר בפני עצמו, כמו ספר יהושע או ספר שופטים. רש“י רואה בתורה את הספר שבו מתקשר אלוהים עם עם ישראל ונותן לו מצוות. כל השאר הוא בחשיבות משנית.
עובדה אבל, שהתורה אינה מתחילה במצווה הראשונה ולא במצוות בכלל, אלא בבראשית ועניין זה אומר דרשני. על כך יש לרש“י הסבר, שאינו מפשט המקרא, אלא שאני מסווג אותו ביצירה המידרשית. רש“י נתלה בפסוק מספר תהילים: כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם (קיא, ב). ובהסתמך על פסוק זה מסביר רש“י, שאלוהים רצה ראשית לכל להבהיר את מעמדם של ישראל בהתייחס לארץ כנען.
כידוע כבשו בני ישראל את ארץ כנען והתנחלו בה, והשאלה באיזו זכות. משום מה חשב רש“י שיש צורך לעגן זכות זו בכתובים. שאם יאמרו אומות העולם לישראל – כך מנמק רש“י – לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
הסבר יפה ועלול לסבר כל איש (ואישה) תמימים. כפי שהוסבר כאן כבר בשבוע שעבר, הנימוק הוא חרב פיפיות, באותו נימוק ניתן לתרץ את לקיחת הארץ מהיהודים ונתינתה לעם אחר, כפי שאכן כבר קרה בהיסטוריה שלנו לא פעם.
בהמשך לפתיח לתורה מתרץ רש“י שאלה נוספת המתעוררת כבר בפסוקים הראשונים.
האם קיים סדר מסויים ועיקבי בתאור המאורעות המתרחשים בתורה. בולט לעין התאור הציורי של רוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אם להתייחס לטקסט התורה כפשוטו, הרי בהתחלה לא היה כלום חוץ מאלוהים. ראשונה נבראו שמים וארץ והיה כידוע תוהו ובוהו, ואחר כך כתוב שרוח אלוהים מרחפת על פני המים, כלומר שהמים קדמו, ועדיין, טוען רש“י, לא גילה המקרא בריית המים מתי היתה. מכאן שאנחנו חייבים להסיק שקדנו המים לארץ. המסקנה של רש“י, „על כרחך לא לימד המקרא סדר המוקדמים והמאוחרים כלום“, “ ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו“.
כלומר שבהתאם לרש“י, שהשתדל לבסס את פירושו למקראות על דרך הפשט, היינו להבין מה אומר לנו הכתוב ללא פילפולים והשערות (ספקולציות), התורה לא כתובה על פי סדר היסטורי, המקפיד לדייק בתיאור ההתרחשויות כפי שהתקיימו במציאות. ייתכן שרש“י רצה לרמוז בכך (וזאת לפני אלף שנים, לפני שהמדע הגיע להתפתחות הנוכחית עם התובנות המדעיות), שהתורה אינה מתארת התרחשויות היסטוריות, שאין היא ספר ללימוד ההיסטוריה של העם היהודי, ולא ספר ללימוד התרחשויות הקוסמיות, ולא ספר לימוד אסטרונומיה או אסטרופיזיקה (מילה שבקושי אני יודע את משמעותה, אבל היא מילה מרשימה). לכן נואל הוא נסיונם של חוקרים ואנשי מדע לבסס אירועים תנ“כיים על כביכול מציאות היסטורית. לנו היהודים התורה מהווה מסר שהועבר בדרך כלשהי לעם ישראל, ושהעם הזה התחייב לשמור אותו. מבחינה מסויימת יצר רש“י פריצת דרך בהבנה פשטנית ולוגית את המקרא, דרך שאפילו בעת החדש לא רבים מחכמי ישראל הפנימו אותה.
רש“י מחזק את התובנה הדתית-אמונית, שהתורה היא קודם כל ספר המפרט את המצוות שהטיל הקדוש ברוך הוא על עם ישראל, העם שבו בחר להיות עמו.
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
