לא אתערב בויכוח, מי כתב את התורה. בין אם היה זה משה רבנו, שנעזר בשכינה, או שהוא כתבה מגילות מגילות, או שהיא מורכבת מרשימותיהם של כוהני ממלכת יהודה וכוהני ממלכת ישראל, או שירמיהו הנביא כתבה או עזרא הסופר, ואפשר להביא עוד דעות שונות בנושא, אבל זה לא מענייננו. איך שלא יהיה, את התורה כתב כישרון ספרותי בלתי רגיל…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: שמות
פרק חייו של משה רבנו, המתחיל בלידתו ועד לנשואיו, מקופל בעשרים ואחד פסוקים. כמעט לא יאמן. להלן ראשי פרקים לנושאים, כאשר כל נושא ונושא מכיל כמעט סיפור בפני עצמו.
אנו מתוודעים להוריו של משה, בני שבט לוי. כאשר נולד משה, הם נאלצים להחביא אותו, מפחד חיפושי השוטרים המצרים, שנצטוו להטביע כל זכר מבני העברים.
מאחר שלא ניתן היה להחביא את הילד לאורך ימים, בנו עבורו תיבה, שהיתה כשירה לשוט על פני המים והפקירו אותו ליאור.
בת פרעה מוצאת את התינוק הנטוש, כשהוא בוכה. היא מתמלאת חמלה ומצילה אותו, למרות ידיעתה שהוא מבני העברים, ושעל פי מצוות המלך גורלו נגזר למיתה.
אחותו הגדולה של משה צופה מרחוק, על מנת לראות, מה יעלה בגורל אחיה. היא רואה את המתרחש ומציעה לבת פרעה, להביא עבור התינוק אישה מינקת מבין הנשים העבריות. בת פרעה מתלהבת מההצעה ומטילה על אחותו של משה לדאוג למינקת. האחות מביאה את אמו יולדתו של משה. כך קורה, שהאם גם מיניקה את בנה וגם מקבלת שכר עבור שירות זה.
הילד גדל ונגמל. לא ניתן להחזיקו עוד בבית הוריו והוא מובא לבת פרעה. זו מגדלת אותו בבית המלוכה והיא מאושרת, והיא גם נותנת לו את שמו משה, כי מן המים משתה אותו. משה מתחנך כנסיך מצרי (התורה אינה מפרטת, אבל הדמיון משלים את החסר).
לא נעלם מידיעתו של משה, שהוא אחד מבני העברים. כאשר הוא יוצא יום אחד לראות את בני עמו, הוא נתקל במחזה שמרתיח את דמו. מצרי אחד מכה ללא סיבה איש עברי. משה הגברתן מביט לצדדים, נוכח שאין עדים בסביבה, חובט במצרי, וזה נופל חלל (לא כתוב אם התכוון להורגו או שהיתה זו תאונה). הוא טומן את המצרי בחול ומסתלק מהמקום.
למחרת יוצא משה שוב לראות את בני עמו בעבודתם. ושוב מצפה לו הפתעה, אולי גרועה מהקודמת. אחד רשע מבני העברים מכה עברי אחר. משה פונה אל הרשע ושואל אותו לסיבת ההכאה. הרשע בחוצפתו הגדולה שואל את משה, באם הוא התמנה לשר או לשופט, ולא רק זאת, אלא הוא מתריס כלפיו ושואל אם בכוונתו להרוג אותו, כפי שהרג את המצרי.
משה נוכח לדעת, שהשמועה על הריגת המצרי התפשטה בינתיים, וכי אחיו העברים לא התייחסו אליו כאל אחד משלהם ומשום מה גם לא רצו את עזרתו. משה נאלץ לברוח מאימת המלך, המצווה להוציאו להורג.
משה בורח דרך מדבר סיני ומגיע למדיין, הרחוקה ממצריים. הוא מגיע למקום יישוב כלשהו ומחפש באר ציבורית להרוות את צמאונו. כאשר יושב משה ליד הבאר, באות שבע נערות להשקות את עדריהן. בינתיים מגיעים גם הרועים עם עדריהם ומגרשים מהבאר את הרועות. משה הבריון מגרש את הרועים ומאפשר לבנות להשקות את עדריהן ראשונה.
בדרך זו מתוודע משה לאביהן של הבנות, יתרו כוהן מדיין, אשר בסופו של דבר נותן את בתו ציפורה למשה לאישה.
כל שרציתי הוא, להראות, כיצד מצליחה התורה בסגנון קצר ותמציתי לתאר הרפתקאות של אדם שהופך בהמשך להיות מנהיג גדול של אומה, ולא רק זאת, אלא שאדם זה מסמן את פתיחתה של עת חדשה בהיסטוריה האנושית. לפנינו אם כן רומן שלם במילים ספורות, ולזאת ניתן לקרוא סיפרות גדולה.
לבסוף ציטוט מתוך מדרש (שיר השירים רבה) השייך לפרשה שלנו, והמתאר אפיזודה מחייו של רבי יהודה הנשיא:
רבי היה יושב ודורש, ונתנמנם הציבור (מה שעלול לקרות לכל מרצה), ביקש לעוררן, אמר: אשה אחת במצרים ילדה ששים רבוא בכרס אחת. והיה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל שמו, שאל את התלמיד מי היתה זאת. השיב לו, יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד ששים רבוא שהם כל ישראל.
סיפור נהדר זה לימדני משהו. הוא מתאר מצב, שכיח שכל מרצה מתנסה בו מתי שהו. המאזינים מתחילים להתנמנם. המרצה המתוסכל לא יודע מה לעשות ואם בכלל להמשיך. ואז בא לו רעיון גואל. הוא זורק שאלה פרובוקטיוית ומדהימה לאולם. המוחות של כולם מתחילים לעבוד בקדחתנות, כדי למצוא את התשובה או לנחש למה הכוונה. תוך כדי כך הם מתעוררים ונהיים קשובים.
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com
