Paraschat haSchawua: waJeze – waJIschlach

0
29

יעקב אבינו. יותר מאשר לכל אדם אחר מקדישה התורה את פרקיה לגדול זה. מסכת שלמה של חיי אדם, עם כל העליות והירידות, עם הגדולה והגבורה וגם עם החולשות של בני אנוש. מספיק לקרוא את ספר בראשית על מנת לדעת על אבי האומה את כל מה שצריך לדעת עליו. ואם במקרה התורה החסירה או לא ירדה עמוק מספיק להסברת הדברים, באו חכמינו ז“ל והשלימו את החסר…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: ויצא, וישלח

ידידי הרב עוזי טוען בפני, שיעקב היה גם צדיק, באשר ישב כל היום ולמד תורה. ולשאלתי מניין לו ידיעה זו ואיך זה בכלל זה יכול להיות, שהרי תורה ניתנה רק ארבע מאות שנה לאחר מכן, הוא משיב שכך אומר המדרש. וגם אם המדרש נכתב כאלף וחמש מאות שנה אחרי יעקב, הרי שלדידו היתה מסורת בעל פה ועליה ניתן לסמוך. ומניין יודע המדרש? הנה מיקרא מפורש:

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישלח סימן ט ד“ה [ט] ויבא יעקב

אין לך אדם שהיה יגע בתורה כאבינו יעקב, ככתוב ויעקב איש תם יושב אהלים (בראשית כה כז), אין כתיב כאן יושב אהל, אלא יושב אהלים, יוצא מבית מדרשו של שם, והולך לבית מדרשו של עבר, ומבית מדרשו של עבר, לבית מדרשו של אברהם.

כלומר שבזמנו כבר היו כביכול בתי מדרש שבהם למדו תורה.

אני חושב שחז“ל הגזימו קצת. מהכתוב בתורה, ולא רק מהמחקרים בעת החדשה, ידוע, שבני ישראל היו נוודים, החל מאברהם אבינו ועד להגירתו של יעקב וכל בניו, כלומר בני ישראל, למצרים. אמנם כבר התקיימו אותו זמן בעולם, כידוע במצרים ובבבל בתי ספר ונכתבו כבר ספרים ונחקקו חוקים, אבל באשר לקריא וכתיב, אני שואל את עצמי, מה צורך יש לנוודים לדעת קרוא וכתוב.

ובכל זאת דרשו חז“ל שיעקב אבינו היה עובר מבית מדרש אחד לאחר והיה עסוק כל היום בלימוד תורה. למרות שגם חז“ל ידעו שהתורה ניתנה מאוחר יותר. ולכן אני שואל – למה נזקקו חכמינו לאמירות הללו, מה היתה כוונתם? לדעתי הם רצו לרמוז בכך משהו חשוב.

אם אבי האומה, הסמל והמאור לדורות הבאים, המשמש דוגמה לכל יוצאי חלציו, שבעיקבותיו אמורים ללכת כל הדורות הבאים, היה עסוק תמיד בלימוד, אין בחייו של האדם דבר חשוב יותר מן הלימוד. ואכן בהתאם לדוגמה זו נהגו בפועל. לדעתי היה עם ישראל העם הראשון אשר הנהיג חינוך חובה. היה זה כבר במאה השנייה לפה“ס כאשר המנהיג הרוחני של העם, בתקופת שלטונה של שלומציון המלכה ובתקופת בעלה המנוח אלכסנדר ינאי החשמונאי, שמעון בן שטח, קבע, שהבנים חייבים בלימוד:

שמעון בן-שטח התקין „שיהו הילדים הולכין לבית הספר“ (ירושלמי כתובות, פרק ח‘ הלכה י“א).

חז“ל הבינו, שבני אדם בורים וחסרי השכלה אינם יכולים להיות אדוקים בדת. חובה על האדם להבין את מה שהוא מאמין בו ולשם כך חובה לדעת ללמוד. כדוגמת אמירתם שבורים ועמי-הארצות אינם יכולים להיות ממש דתיים: משנה מסכת אבות פרק ב משנה ה

הוא (הלל הזקן) היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים

מסורת זו היתה במשך מאות רבות של שנים יתרונם של בני יעקב על פני עמים אחרים, אשר בורותם היתה להם לרועץ בשטחי חיים רבים. סביר להניח, שגם בנושא המוסרי היתה לתרבות הקריאה והלימוד השפעה על כללי המוסר שבין אדם לחברו. „עם הספר“ הפיץ גם את ספר-הספרים הכולל את עשרת הדברות. אני אפילו סבור, שהיהודים שימשו במאות השנים האחרונות דוגמה למוסר אנושי.

שונה המצב בעת החדשה. רוב העמים הנהיגו חינוך חובה ויש מדינות, שבהן רמת ההשכלה גבוהה מזו הקיימת בישראל. ובכל זאת – עוד בתקופת קום המדינה האמין מייסדה בן גוריון והאמינו ישראלים רבים „כי מציון תצא תורה“ לעמי העולם (ישעיהו ב,ג. מיכה ד, ב).

אם ננסה להיות כנים עם עצמנו ואם נשאל את עצמנו באם אנחנו עם מוסרי, אינני יודע מה תהיה התשובה.

שלום