חומש במדבר, פרקים ח – יב…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: בהעלותך – תשע“א
הפרשה שלנו מתחילה עם מצווה פשוטה ומובנת ביותר. מדובר במנורת שבעת הקנים, אחד מאביזרי בית המקדש, שצורתה נשארה שמורה רק בשער טיטוס ברומא.
© haGalil
וַיְדַבֵּר ה‘ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרֹת אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.
ולמרות שכאילו אין כאן עניין מיוחד לדון בו, נמצאו פרשנים רבים שעסקו במצוות הדלקת מנורת המקדש. בעיקר כדאי לעיין במידרשי חז“ל לנושא זה. ולמרות שכידוע המדרשים, בפרט מדרשי האגדה, מכילים סיפורים דימיוניים, הם מכילים לפעמים עניינים עמוקים ביותר, שיש והם יורדים לשורשי האמונה והדת היהודית.
המדרש שם בפי בני ישראל שאלה רטורית: אמרו ישראל לפני הקב“ה רבש“ע לנו אתה אומר שנאיר לפניך, אתה הוא אורו של עולם, ואלוהים משיב בהתאם למדרש: אמר הקב“ה למשה אמור לישראל לא בשביל שאני צריך לאורכם, אני אומר לכם להדליק נר
לא ניכנס לדון בתשובה עצמה, כלומר לסיבת המצווה. העניין שלי הוא להצביע על כך, שגם חז“ל וגם בני ישראל הבינו, שמצוות רבות בתורה לא ניתנו לבני ישראל בגלל שאלוהים זקוק או צריך משהו מבניו. בדומה לכך אומר המדרש על נושא הקורבנות:
א“ל הקב“ה למשה אמור להם לישראל לא שאני צריך להם אמרתי לכם להקריב קרבנות
אבל גם בעניין בניית המשכן ובית המקדש מתנסחים חז“ל באותה צורה:
אמר לו הקב“ה למשה אמור להם לישראל כביכול לא בשביל שאין לי היכן לדור, אני אומר לכם שתעשו לי משכן
מצוות הדלקת הנרות במשכן ובבית המקדש, כמו גם מצוות רבות אחרות שייכות לסדרי עבודה טקסיים ואינם ממהות האמונה. ועובדה שמשעה שחרב בית המקדש, התבטלו כל המצוות הקשורות בעבודת המקדש. ואומנם כל יהודי מאמין ושומר מצוות שואל את עצמו מפעם לפעם, מה הם המצוות שהם ממהות האמונה ושהוא חייב מכל מקום לקיים אותן. אני מכיר את התשובה המקובלת, והיא, שיש לנו תורה-שבעל-פה ושחכמינו קבעו מה הן המצוות המעשיות. אבל השאלות ממשיכות להישאל מדי יום או מדי דור, כי העולם משתנה וגם הפירושים לתורה ולמצוותיה וגם למצוות חז“ל משתנים עם הזמנים.
והשאלה היא באמת קשה, ולי אין תשובה מניחה את הדעת. אבל כשאני אומר לעצמי: בסדר, אלוהים לא צריך שאני אאיר לו במנורה, והוא לא צריך לאכול את הקורבנות שלי וגם לא זקוק שאבנה לו בית ועוד כאלה וכיוצא באלה, אבל הוא בכל זאת דורש את עבודת ה‘, שזהו מעיקרי האמונה היהודית, אז מה היא העבודה הזו שעלי לבצע?
בדבר אחד אני בטוח: אלוהי העברים נתן לאבותינו את התורה ואת מצוותיה על מנת שנתחנך להיות אנשים טובים יותר. אין שום סיבה אחרת בעולם, שבגללה נותן התורה טרח להורידה ארצה. הוא לא רוצה מאיתנו כלום, כי הוא אינו זקוק לכלום. הוא אבל נותן לנו את האפשרות להתקרב אליו, הוא זיכה אותנו בחסד זה, באמצעות העבודה שאנו עובדים אותו. ועלינו להחליט איך אנחנו רוצים לעבוד אותו. ואז, כשאני עומד לפניו, בזמן התפילה או לאחריה, או כשאני מתבודד עם עצמי, אני שואל את עצמי: האם אני יכול לומר, שעבדתי את ה‘, שקיימתי את המצווה החשובה ביותר: שהשתדלתי להיות אדם טוב יותר?
שבת שלום
