חומש שמות פרק לח פסוק כא – פרק מ…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: פקודי – תשע“א
הפרשה מתחילה במילים: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה.
כולנו היינו בצבא ויודעים מה זה מיפקד. אין לזה קשר עם פקודות אלא עם ספירה. והפרשה שלנו היום מתחילה עם ספירה. ומה סופרים? התורה סופרת את כל ההוצאות שעלתה בניית המישכן. משה, המנהל הכללי של מערכת המיסים ומערכת הבנייה, קיבל מהעם תרומות לצורך הבנייה, והכתוב גם מפרט בדיוק כמה קיבל. ועכשיו, כשהסתיימה כל העבודה, הוא מוסר דין וחשבון מפורט על הכסף והזהב שהוציא, ולא רק זאת, אלה שהתורה חוזרת ומפרטת בפעם שנייה את מערכת המישכן.
למשל כתוב בפרק כה פסוק כג „ועשית שלחן עצי שטים“,
והתורה חוזרת על כך בפרק לז פסוק י „ויעש את השלחן עצי שטים“
העם מצווה בפרק ל פסוק ה „ועשית את הבדים עצי שטים“
והתורה מדווחת בפרק לח פסוק ו „ויעש את הבדים עצי שטים“
כמו כן פרק לא פסוק י „ואת בגדי השרד ואת בגדי הקדש“
והתורה חוזרת על כך בפרק לה פסוק יט „את בגדי השרד לשרת בקדש“
ואנחנו שואלים את עצמנו, ועל כל פנים שאלנו את עצמנו כשלמדנו את זה בבית הספר, מי צריך את כל זה, את מי זה מעניין?
והנה חז“ל חושבים שזה דווקא כן מעניין ושמשה היה חייב לתת דין וחשבון מפורט על ההכנסות וההוצאות. וזאת מאחר שכל עובד ציבור חייב בדין וחשבון ואפילו זה משה רבנו, שעליו מעיד הקב“ה „עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל-בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא“ (במדבר יב, ז). מאחר שכל אדם הוא בבחינת „כבדהו וחשדהו“, או במילים יותר עדינות „טוב כשאפשר לסמוך על מישהו, אבל טוב יותר כשאפשר לבדוק אותו“.
המידרש הלביש את הקונפליקט הזה בין העם לבין מנהל אוצר המישכן בסיפור ציורי שמשבר את האוזן: כתוב „וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל … וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה“ (פרק לג ,ח). מה היה להם להביט? היו מסתכלים מאחריו ואומר אחד לחברו ‚הסתכלו נא בשוקיו של בן-עמרם עד כמה הוא שמן, וכי מניין בא לו כל השומן הזה? ואחר אומר ‚ראה עורפו כמה שמן הוא‘. ועונה לו חברו ‚שוטה, אדם שניתמנה על מלאכת המישכן, על הכסף והזהב שאין להם מניין, מה אתה רוצה, שלא יהיה עשיר?‘ כששמע זאת משה אמר ‚חייכם, משנגמרת מלאכת המישכן אני נותן לכם דין וחשבון‘.
קונפליקטים מסוג זה מתגלעים בחברה הישראלית חדשות לבקרים. לאחרונה כאשר התברר שאחד האלופים שלנו בנה לעצמו ארמון מוקף באחוזה מיוערת כדרך הגנרלים במדינות ששם שולט הצבא. אני לא רוצה לחשוד בכשרים, אבל עובד ציבור, ששכרו מן הציבור, גם כאשר הוא מפקד, מן הראוי היה שיעשה מיפקד על כל רכושו, לפני שהערכאות מתחילות לפקוד אותו.
בלשונם של נביאי ישראל הייתי אומר, אתם עם-הספר, האם לא היה ראוי לכם לקחת דוגמה מאותו מחבר הספר, שאתם כל כך גאים בו?
שבת שלום
