Paraschat haSchawua: Dewarim

0
29

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל
במילים אלה פותח ספר דברים ופותחת הפרשה שלנו. משה חוזר ומסכם בספר זה את כל ארבעת חומשי התורה הקודמים…


פרשת השבוע בחוג המשפחה: דברים

בפרשה זו יש עניין שמופנה לא רק לשלומי אמוני ישראל, כלומר אל המאמין הדתי, אלא גם אל הישראלי החילוני, שעבורו התורה היא סיפור אגדה גרידא.

הבה נעיין תחילה בפסוקים אלה:
וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל-תְּצֻרֵם וְאַל-תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא-אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי-לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה. כ אֶרֶץ-רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף-הִוא רְפָאִים יָשְׁבוּ-בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים. כא עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם יְהוָה מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם. כב כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת-הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. כג וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד-עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם.

מוזכרים כאן עמים שונים (כמו הזמזומים), שאיש לא שמע עליהם. הם נעלמו מההיסטוריה והזכר היחיד שנשאר מהם הוא איזכורם בתורה. במילים אלה יש אזהרה לבני ישראל בטרם התנחלותם בארץ. ה‘ מוריש עמים מסויימים מפני אחרים. ברצונו נותן את הארץ לעם זה, ברצונו נותן אותה לעם אחר. משה אומר בפירוש לבני ישראל, שאלוהים יוריש מפניהם את עמי כנען ושהם יקבלו את הארץ אשר הובטחה להם ולאבותיהם. אבל הבטחה זו קיימת רק בתנאים מסויימים, בתנאי שיקיימו את התורה ואת מצוותיה. גם משה וגם הנביאים הגדולים חוזרים ומדגישים עניין זה, שהוא הסכם בין שני צדדים ושאם צד אחד אינו עומד בהסכם, אין לו זכות לבקש מהצד השני לקיים את תנאיו.

וההיסטוריה הוכיחה, שאכן זה כך. אלוהים בעיקבות בני ישראל ירד מההסכם. בני ישראל גלו פעם אחת מארצם וגם גלו פעם שנייה. ותמיד, כמו שמדגישים הנביאים והחכמים, באשמתם הם, בעוונותיהם, מאחר שלא עמדו בתנאי ההסכם ולא שמרו את התורה. לאחר חורבן בית שני נטל הקב“ה את הארץ ונתנה לרומאים, לאחר מכן נטלה מן הרומאים ונתנה לערבים, לאחר מכן לצלבנים, בהמשך לממלוקים, אח“כ לתורקים, אח“כ לבריטים ואחרי אלפיים שנות גלות שוב ליהודים.
מי שמאמין בה‘ ובמשה עבדו, יודע שאין לנו זכות אוטומטית על הארץ.

החילוני, שלגביו זכות אבות היא אמונה טפלה, יכול להסתמך רק על זכות היסטורית. בדיוק כמו שהאינדיאנים יכולים להסתמך על זכותם ההיסטורית על אמריקה, והאבוריג’יניס על זכותם על אוסטרליה, וכל אחד מוזמן להוסיף דוגמאות נוספות.

אני מודה, שלהרבה יהודים, בין דתיים בין שאינם דתיים, יש משהו משותף וזו הזיקה לארץ ישראל. אבל אני חייב לשאול, מה פירושה של זיקה זו ואת מי היא מחייבת. ובעיקר האם זיקה מקנה זכויות כלשהן?

לכל אחד מאיתנו יש או היתה זיקה למשהו או למישהו, האם זה היקנה לנו זכויות כלשהן?

שבת שלום

למרות שסיימתי את הפרשנות שלי על פרשת דברים, אוסיף מספר מילים, כי אני כבר שומע את השאלה המופנית אלי מפי זה או אחר:
האם אתה טוען שאין לנו זכות על ארץ ישראל?
בוודאי שאין לנו. וזה בדיוק מה שהתורה אומרת לנו. המושג זכות לקוח מהשפה המשפטית. זוהי טענה שנוגעת לתביעות בין צדדים. בסיכסוכים בין עמים העניינים לא מסתדרים באמצעות דיונים בבית משפט. לאמריקאים אין זכות על אמריקה. הם פשוט שם. לצרפתים אין זכות על צרפת, הם פשוט שם והוא הדין באשר לישראלים.