Paraschat haSchawua: beHaalotcha

0
30

בפרשה שלנו, בכתב הסופרים שבתורה, כלומר בתורה הכתובה על קלף עור מגולל ונמצאת רק בבתי כנסת, בסוף פרק י, מופיעות שתי אותיות שנראות כעין נ‘ הפוכה, ומשמעותן אינה ידועה. כמובן שחוקרי הרזים ובעלי הסוד מצאו כאן עניין לענות בו, וכל מי שמחשיב עצמו ליודע נסתרות, מציע את פתרונו לתעלומה. כמו שנאמר, דור דור ודורשיו…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: בהעלתך

לפני שנים (אולי שלושים שנה) גילה עיתונאי אחד מין עקביות מסויימת בסידור האותיות שבתנ“ך ומצא, שאם מניחים את כל האותיות על פי סידרן וסופרים אותן בהבדלי דילוגים וכיוונים מסויימים, מגיעים לאמירות מרעישות. למשל ניתן למצוא את המילים „רצח רבין“ או „מלחמת ששת הימים“ ועוד נושאים שונים, עם נתונים למועד התרחשותם. העיתונאי פירסם ספר על גילוי זה, שנקרא, הצופן התנכי, שהפך תוך זמן קצר לרב-מכר בינלאומי.

מתמטיקאים רבים בעולם נדהמו, כי לא ידעו להסביר את התופעה. מאמינים רבים בעולם נדהמו, כי הם הבינו, שפתאום התגלה מה שהם כבר ידעו מאז ומתמיד, שכל חוכמת העולם וכל ההיסטוריה העולמית, מקופלים בטקסט אלוהי זה. אינני מתכוון להאריך, כי דומני שהדברים ידועים. אעיר רק על פגם-אסטתי קטן. לדוגמה: את רצח רבין ניתן היה לגלות בטקסט לאחר מעשה. אבל לפני התרחשותו לא ניתן היה לצפותו, כי איש לא ידע שיש לחפש בכיוון הזה, מאחר שאיש לא ידע שרבין יירצח.

ואני שאלתי את עצמי, מה חשבו כל אותם יהודים דתיים (בני דתות אחרות לא מעסיקים אותי בהקשר זה) המחזיקים באמונה, שמשה קיבל תורה מסיני, שזה אחד מעקרונות האמונה היהודית? האם הם באמת תיארו לעצמם, שהקב“ה, לפני שנתן את התורה למשה, השליך את כל אותיות התורה לכערה גדולה, ציווה עליהם להסתדר כך, שיכילו רמזים מהיום עד מחרתיים, עבור כל חוקרי הרמז עד סוף הדורות, בנוסף את כל ההיסטוריה האנושית ומי יודע מה עוד, ואחר כך שטח הוא יתברך את כל האותיות על הקלף, והרי לנו התורה. אני שואל את עצמי, אם לכל הדתיים האלה לא היה יותר מתאים להצטרף לשבט של עובדי אלילים.

אבל מה שחשוב יותר, וגם לא מדהים במיוחד: לאחר זמן מסויים עשה עיתונאי אחר נסיון דומה עם טקסט אחר. במקום את התנ“ך הוא בחר ביצירה פלונית של טולסטוי, שהיה אגב נוצרי אדוק ביותר. והנה הגילוי: גם טקסטים אחרים בנוסף לתנ“ך יכולים לשמש אוביקט לגילוי עתידות ולכל מיני משחקי מילים ושארפעלולים אקרובטיים.

ואם כבר משווים רומן של טולסטוי לטקסט התנכי, רחמנא ליצלן, מדוע, אם כן, שאלו אותי, אני לא לוקח את החומר לפרשת השבוע מטקסטים של טולסטוי? ואמנם אני משוכנע, שביצירות של טולסטוי ניתן למצוא חומר רב למחשבה וגם הרבה מוסר השכל, כמו שניתן למצוא חומר רב למחשבה והרבה מוסר השכל ביצירות רבות שנכתבו בשלושת אלפי השנים האחרונות.

אבל דא עקא, שהתנ“ך קרוב אלי יותר מכל יצירה אחרת, ודומני שקרוב גם לקוראי יותר משאר יצירות המין האנושי. ובנוסף יש כאן חלוקה פרקטית מאוד נוחה, היינו חלוקת התורה לפרשיות שבועיות, ובכל פרשה תמיד ניתן למצוא נושא מעניין פחות או יותר. ועובדה שכבר אלפי שנים דורשים באין ספור בתי כנסת בעולם את חמשת חומשי התורה ולכל אחד מהדרשנים יש מה לומר, לפעמים נבון ומעניין לפעמים ההיפך מזה.

ולקורא לא נותרה ברירה, אלא לתת גם הוא את דעתו על כך.