Paraschat haSchawua: Schmini

0
25

לפעמים, כאשר אני נוכח באירועים בחוגים דתיים, או כשאני רואה יהודים, בעיקר בישראל, בטכסים דתיים או בשעות תפילה, או בשמחות וכל כיוצא בזה, אני לא יכול להשתחרר מהרושם, שזה מזכיר לי התנהגות או התנהלות דומה בין שבטים עובדי אלילים. בעיקר אני מוצא דמיון בדרך ההתבטאות הרגשית, ההתלהבות, הריקודים, האקסטזה, ההשתלהבות, לפעמים מגיע ההתלהבות עד כדי טראנס, כלומר עד כדי איבוד החושים…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: שמיני

למראה התלהטות יצרי השימחה, ניתן לקרוא לזה גם שימחת הדבקות באלוהים, אני תוהה: האם זו דת ישראל, כפי שניתנה למשה בסיני? האם הדבקות החושנית, היצרית היא מעיקרי דת ישראל?

והנה בפרשה זו אנו עדים לסיפור מופלא, שעד שלא מתעמקים בו היטב, לא מבינים את פישרו.

בסיום הטקס המשמח של חנוכת המשכן במדבר סיני, שני בניו הגדולים של הכהן הגדול אהרן, נדב ואביהוא, שגם הם הוקדשו ככוהנים, עושים טעות בפולחן הקורבנות ונענשים בעונש מוות על ידי אלהים.

וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה.

סיפור תמוה ומוזר:

ובכן מה עשו בני אהרן, על מה שנענשו בעונש מוות?

לפרשנים רבים היתה בעייה עם הנושא הזה, שבו תגובת ה‘ נראית בלתי מובנת, בעיקר שגם הטקסט עצמו לא קל להבנה.

אחד הפירושים היפים והמעמיקים לדעתי הוא פירושו של הנצי“ב מוולוז’ין, שהיה אחד הרבנים הגדולים במאה ה-19 וממשיכי דרכו של הגאון מוילנה.

לפי הסבר זה בני אהרן לכאורה לא עשו מעשה אסור, הם לא זבחו לאלילים או משהו ממין זה, הם פשוט הגזימו באדיקותם. הם הקריבו אש זרה, אשר לא ציווה אותם. ללמד שכל מי שמגזים בעבודת השם ועושה יותר משנצטווה, חוטא ומחטיא ולכן גם העונש החמור שנענשו בו, על מנם שיהיה אזהרה לדורות.

מה הרעיון הפשוט והעמוק המסתתר מאחורי זה?

עבודת ה‘ היא זו כפי שהיא מוגדרת במצוות התורה. לא פחות אבל גם לא יותר. כאשר אדם מתלהב ונדחף מעצמו ומהרגשתו להגזים בעבודת ה‘, הוא למעשה מתכוון לספק את צרכיו. הוא מספק את התלהבותו. אש ההתלהבות הבוערת בו היא אש זרה והיא לזרה בעיני הקב“ה ובעיני האמונה הצרופה. פעולתו הופכת לעבודה זרה.

בהקשר זה מביא הרב גם קטע מספר דברים:

כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם … לֹא-יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד.

מה פירושו כאן המושג שוחד? האם ניתן לשחד את ה‘? האם הגדלת כמות הקורבנות או נגיד קורבנות יותר טעימים יעזרו, כדי לקבל מה‘ יותר הטבות, יחס יותר טוב? הוא הדין בתפילות שממלאות היום את מקום הקורבנות. כשהמאמין נותן יותר ממה שהוא מחוייב על פי התורה, מתפלל יותר, בייתר דבקות, מסתגף כדי להראות את מסירותו, מחמיר יותר במצוות ממה שהתורה דורשת, האם בזה ישחד את הקב“ה?

המקרה של בני אהרן מלמד אותנו ומזהיר אותנו, שמי שנוהג כך, נענש. ובחומש ויקרא פרק ט‘ דורש משה:

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד יְהוָה.

כלומר רק זה ולא יותר. האמונה הישראלית לא כוללת דחפים שבלב לעבודת ה‘, אלא רק את מה שהיהודי נצטווה לעשות.

כל  מה שהוא מעבר לזה, כמו הדבקות היתירה בחסידות, ההתלהבות מאהבת-הארץ, הסגידה ללאומיות, כל אלה אינם נכללים באמונה, הם באים לתת סיפוק לצרכים ואינטרסים, ולכן הם מהווים כאמור „אש זרה“.

וגם למי שחושב שדברים אלה הם חיוביים מצד עצמם, אני רוצה לומר, שמכל מקום זה לא נכלל בדת ישראל כפי שניתנה למשה בסיני. זוהי דת זרה!

שבת שלום