Paraschat haSchawua: Mischpatim

בפרשה זו מופיעים הרבה חוקים, הוראות מוסריות והלכות דתיות, שלא תמיד מובנות לאיש הפשוט ולפעמים גם קשות להבנה לאנשים מלומדים…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: משפטים

ניקח לדוגמה את הפסוק “עין תחת עין”. כולם מכירים את החוק העתיק הזה, בין יהודים ללא יהודים, בין חכמים ובין עמי-הארצות. כמה דיו נשפכה על הפסוק הזה בנסיון ליישב את ההוראה הדרקונית הזו עם מציאות החיים.

לאלה שמתייחסים בשלילה לתורה ולחוקיה קל לעגן בהוראת פרשה זו את הביקורת שלהם. איזו מין תורה זו? עוקרים לאנשים את העיניים? מי שמקיים יחסים עם גבר אחר או עם נערה מאורסה, או מי שמקלל את הוריו, מיד מוציאים אותו להורג? אישה שבאה לעזרת בעלה המוכה ותופסת את הפושע במבושיו (היינו באשכים), מיד קוטעים לה את היד? ואלהים, שנתן את התורה הנצחית, לא ידע שביום מן הימים תיפסק העבדות? איך אפשר בכלל להתייחס לתורה הזו ברצינות?

מצד שני כולם מודים, שחכמי ישראל בכל הדורות למדו להתאים את חוקי התורה לתנאי המציאות שבה הם חיו. הם מצאו דרכים באמצעות פילפולים וסברות להוכיח, שהבנת הנקרא שגוייה. שאת הטקסט יש להבין לא כפשוטו.

בסדר, טוב ויפה. אבל במציאות של המאה ועשרים ואחת לא כל אחד מוכן לקבל את הפילפולים והתירוצים ולכן הבעייה היסודית נשארת.
ואולי בכל זאת נמצא את התשובה אצל חכמי ישראל?

מי לנו גדול כמו הרמב”ם, שכמוהו לא היה ממשה רבנו (“ממשה עד משה לא קם כמשה”). ובכן מה אומר הרמב”ם. אנחנו נתייחס רק לנושא אחד כדוגמה או כמשל לחוקים רבים. הרמב”ם אומר שהכלל “עין תחת עין” יש להבין כפשוטו. מה שכתוב, זה מה שכתוב. ולא כמו שפרשו חז”ל, שכוונת הפסוק לא עין ממש אלא השווי הכספי של העין. הרמב”ם אומר במפורש, שהתורה מתכוונת בדיוק למה שהיא אומרת, היינו “שייעשה בו, בפושע, כאשר עשה בשווה. אם פגע בגוף, פוגעים בגופו”.

אז מה עכשיו? בתורה כתוב שעוקרים עין במקום עין ובתי הדין קובעים, שבמקום העין נותנים פיצוי, אז מה נכון? ללכת לפי התורה או לא?

התשובה של הרמב”ם היא, ששאלה זו לא צריכה להטריד אותנו. מה שכתוב בתורה הקדושה זה חוק התורה, ומה שפוסקים בתי הדין, זו תורה שבעל פה וזה נכון ובסדר. כלומר שאנחנו לא צריכים להיות מוטרדים מהעובדה, שבתי הדין בימיו (או בימינו) פוסקים פיצוי כספי במקום “עין תחת עין” ממש. יש כאן סתירה, ואם השומע או הקורא לא מבין את זה, שיירגע, גם אני לא כל כך הבנתי.

את הפתרון לסתירה הזו נותן לנו הגאון מוילנה, שהוא אולי הסמכות ההלכתית הגדולה ביותר שקמה לעם ישראל אחרי הרמב”ם. גם הוא טוען, שמה שכתוב בתורה “עין תחת עין”, זה עין ממש ולא פילפולים ולא תחליף ממון. אבל הוא קובע מצורה חד-משמעית ובהירה ביותר: “ההלכה עוקרת את המקרא, וזוהי מגדולת תורתנו שבעל-פה”.

במלים פשוטות: לרבנים ולפוסקים יש סמכות לעקור דברים מן המקרא ולחדש הלכות.

ועכשיו באה השאלה שלי: יש הרבה עניינים כיום שהם בעולם היהודי בכי רע. אקח רק דוגמה אחת: בעיית העגונות. נשים, שהבעל מסרב לתת להן גט, והן לא יכולות להינשא מחדש, אולי עד סוף ימיהן.

לא שהבעיה נעלמה מעיניו של המימסד הרבני, אבל לאיש מהם אין אומץ לקום ולעשות, את מה שחכמי ישראל עשו בכל הדורות. לפסוק הלכה, גם אם היא מנוגדת למה שכתוב בתורה.

ובעיקבות השאלה הזו, עוד שאלה:
האם ייתכן שאזלת ידו של המימסד הרבני היא אחת הסיבות להתנכרות צעירים וטובים למסורת היהודית?

שבת שלום

Related posts:

1. Paraschat haSchawua: Mischpatim
   חומש שמות פרקים כ”א – כ”ד… פרשת השבוע בחוג המשפחה: משפטים – תשע”א מה הן זכויות האישה הנשואה...
2. Paraschat haSchawua: Bo
   בפרשה זו סיימנו את יציאת מצרים ואת המכות וכולנו מכירים את זה מההגדה של פסח, שאנו חוזרים עליה...
3. Paraschat haSchawua: Zaw
   ושוב אנחנו עסוקים בפרשת הקורבנות. האמת שחלק גדול מספר ויקרא, שנקרא גם תורת כוהנים, עוסק בתורת הקורבנות… פרשת...
4. Paraschat haSchawua: Bo
   חומש שמות פרק י – י”ג פסוק י”ז… פרשת השבוע בחוג המשפחה: בא – תשע”א יהודים היו בין...