בהעלותך – פרשת השבוע

0
29

על מצוות שונות הנראות חסרות טעם, כמו למשל הדלקת נר בבית המקדש, הקמת משכן לאלוהים, הקרבת קורבנות, הילכות שחיטה, אומר המדרש כשהו מסביר את עניין השחיטה: „וכי מה איכפת לו להקדוש ברוך הוא למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף (בראשית רבה פרשה מד א). לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות“…

בהעלותך – לקט מתוך 7 שנים על פרשת השבוע

בדומה לכך אומר המדרש על נושא הקורבנות: „אמר לו הקב“ה למשה, אמור להם לישראל, לא שאני צריך לקורבן, אמרתי לכם להקריב קרבנות“. גם בעניין בניית המשכן ובית המקדש מתנסחים חז“ל בלשון דומה: „אמר לו הקב“ה למשה, אמור להם לישראל, לא בשביל שאין לי היכן לדור, אני אומר לכם שתעשו לי משכן“. אלוהים אינו זקוק למקום מגורים.

על תהיות אלה משיבים חז“ל, על מנת לצרף את הבריות. אם אלוהי העברים נתן לאבותינו את התורה ותבע לקיים את מצוותיה, איפשר לנו בכך להתקרב אליו, על מנת להתעלות על עצמנו ולשפר את אישיותנו. או כמאמרו של רב, מגדולי חכמי התלמוד, שהמצוות נועדו לצרף את מקיימיהם. כלומר להופכם לבני אדם זכים יותר, קרובים יותר לשלמות. ומאחר שאיננו מסוגלים להשיג את השלמות ואף לא להבינה, האם לא ראוי לומר שטעם מצוותיו-יתברך לאפשר לנו להיות בני אדם טובים יותר?

עֲבָדַי הֵם

הגמרא מצטטת את שתי המילים „עֲבָדַי הֵם“ ומוסיפה, „ולא עבדים לעבדים“. כלומר: כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים. היהודי אינו אמור לנצל יהודי אחר ולהשתמש בו כאילו הוא עבד. כולנו עבדים ומבחינה זו כולנו שווים. בתוספת זו של חז“ל הכלל מקבל את מובנו כפי שאליו התכוון המקרא.

בחברה, שבה כולם עבדיו של מקום, חיים כולם בשוויון מסויים. אומנם בני האדם אינם שווים ולעולם לא יהיו שווים. גם בתוך קבוצה סולידרית כמו למשל המשפחה, תמיד יהיו בה יחידים שהצלחתם בחיים גדולה יותר ואילו האחרים מצליחים פחות, אבל המשפחה היא אחת ובדרך כלל אין בה התנשאות ואין אחד שמעביד את השני.

חבל שמנווטי המדיניות הכלכלית האקטואלית של מדינת ישראל לא הפנימו עיקרון זה. מזה שנים רבות שהפער בין העשיר לעני בישראל הולך וגדל, וזאת למרות שכל הממשלות מבטיחות לתקן עיוות זה. ישראל היא אחת הארצות בעלות רמת חיים גבוהה ביותר. זו עובדה סטטיסטית. את השאלות הנובעות ממצב עובדתי זה יכול כל אחד להציב לעצמו, אבל שאלה אחת מן הראוי לעורר: האם לא היו היהודים גאים תמיד בתורה שנתן להם משה רבנו? האם אין היא נחשבת עוד?

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן

האם באמת משה הקים את המשכן? הרי בפירוש כתוב בפרקים הקודמים, שבצלאל הוא שעשה את מרבית העבודה, ועזרו לו כמובן אנשים נוספים. מדוע אם כן זוכה משה לכבוד הגדול הזה והמשכן נקרא כאילו על שמו?
חכמינו ראו בכך עוול שנעשה לכל אלה שעסקו ממש במלאכה. ולראיה ובהקשר זה הם מצטטים פסוק מספר קוהלת שמאשש את דבריהם: כִּי יֵשׁ אָדָם שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וּבְכִשְׁרוֹן וּלְאָדָם שֶׁלֹּא עָמַל בּוֹ יִתְּנֶנּוּ חֶלְקוֹ. כלומר שאחד מתאמץ וטורח ועושה עבודה למופת, ואחד אחר שלא הזיז אצבע קוטף את הפירות.

חכמינו, בדרך לימוד התורה הפנימו רעיונות אנושיים גדולים, שהם הגו אותם והעלו אותם על הנייר כאלף שנים לפני שרעיונות אלה חילחלו לדעותיהם של מחוללי הרעיונות המהפכניים הסוציאליים והסוציאליסטיים. אותן דעות מתקדמות על צדק חברתי, שעליו החלו בני האדם להילחם במאה התשע עשרה, במסגרת איגודים מקצועיים ובמסגרות אחרות.

כיום אין זה באופנה לדבר על צדק חברתי. היום נושאי דגל הקפיטליזם נותנים את הטון. לא רק במדינות כמו אמריקה ורוסיה ואפילו סין ועוד רבות אחרות, שבהן השכבות של העשירונים העליונים מנצלות בצורה מחפירה את הפועלים הפשוטים ומתעשרים מיגיע כפיהם. אנו עוסקים כאן במדינת היהודים, אותם יהודים שאבותיהם נתנו לעולם את התורה, את הנביאים ואת חוכמת ישראל, גם ביניהם רבים עושקים את העובדים, בצורה מחפירה ולא רק את העובדים הזרים.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:

http://www.rabbi-miller.com