אחרי מות / קדושים – לקט מתוך 7 שנים על פרשת השבוע

 הרמב“ם מסביר (משנה תורה, הלכות דעות, א הלכה ו‘): „קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש, מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנויין, ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גבור וחזק וכיוצא בהן, להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כחו.‏“  כלומר שלאלוהים אין תארים, כי לא ניתן לתאר אותו…

אחרי מות / קדושים – לקט מתוך 7 שנים על פרשת השבוע

מטרת התארים הנזכרים בכתובים היא אם כן, להעביר את המסר, כיצד על האדם להתנהל על מנת לקרב עצמו לשלמות אנושית. ועל מנת שלא יעלה בדעת בן-תמותה לחשוב, שיכול הוא להגיע לדרגת קדושה אלוהית, פרשו חז“ל במדרש את כוונת האל: „כתוב, קדושים תהיו. שמא תחשבו קדושים כמוני? לא! כתוב, כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם. חז“ל מסבירים: „קדושים תהיו“ לא אומר, שאתם קדושים, כי אם הכוונה היא, שבני ישראל יתאמצו להיות קדושים בקיום המצוות ובחיקוי מעלותיו של ה‘ וינסו להתקרב בכך לקדוש ברוך הוא. זוהי משימה, שצריך לשאוף אליה, אבל שמדרך הטבע לא ניתן להשיג אותה.  

בין דת לאמונה

עיקרון נוסף שהגה הרמב“ם הוא ההבחנה בין דת ואמונה. אמנם לא נאמרו הדברים במילים אלה ממש, אבל הבחנה זו מסתברת מהניתוח להלן:

בין חכמי התלמוד מתעוררים כידוע ויכוחים כמעט בכל נושא. כך מתלבנות הבעיות ולא תמיד מתיישבות המחלוקות. 

במשנה (סנהדרין י, ג) התעורר ויכוח בין החכמים על הפסוק „כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא“, הנאמר בתחילת לימוד פרקי אבות. יש בין החכמים הטוענים, שקבוצות שונות מכלל ישראל אינן זוכות לחלק בעולם הבא. המחלוקת כשלעצמה לא יושבה. בהקשר למחלוקת זו והדומים לה מסביר הרמב“ם: כל ויכוח בין חז“ל שאינו עניין לקביעת הלכה, אלא עניין של השקפה, או דעה, או אמונה, אין צורך ואין גם אפשרות להכריע מבחינה הלכתית. יכול כל אדם להביע השקפה זו או אחרת וזו זכותו. כאשר דן הרמב“ם על האמור במשנה לעיל ועל הויכוח שהתעורר בין החכמים, הוא מדגיש, שאין לנו אפשרות לקבוע, למי יש חלק לעולם הבא, כמו שאין לנו אפשרות לחזות, באם עשרת השבטים עתידים לחזור עם בוא המשיח ואיך ייראה העולם עם בואו, והאם לא יטרוף עוד הזאב את הכיבשה וייהפך צמחוני וכל כיוצא בזה. 

מכאן נפתח לנו פתח חשוב לגישור בין תובנות המתחדשות בעולם המדע לבין דת ישראל. תורת האבולוציה של דרווין אינה דורשת הכרעה בין המחייבים לבין השוללים אותה, ויכול כל אחד להביע סברה משלו ולהאמין על פי הבנתו. אין צורך לאנוס את ההיגיון ואת החשיבה הרציונלית בנסיון עקר ליישב בית הדת לבין ממצאים מדעיים, ארכאולוגיים או היסטוריים. אין כל סתירה בין הדעה שהעולם נוצר עם המפץ הגדול לבין הכתוב בתורה על ששת ימי בראשית.

לא האמונה היא המדריכה את דרכו של האדם בעולמו של הקב“ה, עבור היהודי אמורים חוקי הדת לקבוע את התנהלותו. האמונה אינה מחייבת, רק החוקים מחייבים: „ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת“ (דברים פרק ד).

פולחן חדש

פולחן הקדושים (כמו בנצרות להבדיל) אמור לעורר אצל היהודי המאמין לא יותר מאשר גיחוך. כי בעיני היהדות נחשבה התפילה על הקברים ולמתים לעבודת אלילים טהורה.

מזה עשרות שנים פשה נגע זה גם ביהודי ישראל. העלייה לקברות „צדיקים“ או „קדושים“ בארץ ומחוצה לה הפכה לנוהג הסוחף עימו המונים. אם בעבר היתה ליהודי סיבה ללגלג על האמונות הטפלות של הנוצרים, הרי עתה עולים עליהם היהודים בפיקחותם עשרות מונים. אצל הגויים הופכים הקדושים למושא לעלייה לרגל אחרי מותם, אצל היהודים לא רק זאת, יתירה מכך, הנהירה אל „הצדיקים והקדושים“ מקובלת עתה עוד בחייהם של הללו. ענף כלכלי שלם התפתח ונבנה על יסודות האמונה האלילית של התמימים, ועל חשבונם. ייתכן אף, שהישראלים עקפו בתחכומם ובנהירתם אחרי הממון את הנוצרים. 

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:

http://www.rabbi-miller.com

 

Kommentar verfassen