ויקהל – פרשת השבוע

הפרשה עוסקת בבניית המשכן. משימה לא קלה, בעיקר כאשר נמצאים במדבר. לצורך זה מבקש משה מבני ישראל תרומות. והעם אכן תורם בשפע – זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת​​ וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים​​.​​ וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים… וְאַבְנֵי-שֹׁהַם …​ 

ויקהל – לקט מתוך 7 שנים על פרשת השבוע

האין זו סיבה להיות גא בעם הזה? חכמינו זכרונם לברכה מצאו בהמשך הפסוקים הערה שמאד הדאיגה אותם, היינו, שאת התרומות הביאו כֹּל נְדִיב לֵב.​ 

הם הבינו מניסוח זה, שרק נדיבי הלב ולא כל ישראל התנדבו לתרום. בהקשר זה בדקו חז“ל והישוו ניסוחים שונים בתורה והגיעו למסקנה, שכאשר מדובר בדברים שליליים, קל לגייס את רוב העם להשתתף בעשייה, לעומת זאת, כאשר מדובר בעניינים חיוביים, רק יחידים או מעטים מנבחרי העם נרתמים לעשייה. 

בפרשנותם של חז“ל הם כיוונו לא לדור יוצאי מצריים בלבד. בעיקר הם פנו לדורם הם, אבל כיוונו לדורות רבים וגם לדורנו. האם בדורנו לא קל יותר לגייס לפעילות את עושי העוולה מאשר נקיי דעת ועושי הטוב?

על החוכמה

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָ“ה חָכְמָה בְּלִבּוֹ (לו, ב). עניין כביכול תמוה. מה החוכמה לתת לחכמי-לב תוספת חכמה. במדרש תנחומא אנחנו מוצאים סיפור יפה שמסביר את העניין:

מטרונה אחת שאלה את ר‘ יוסי בר חלפתא, למה כתוב „נותן חכמה לחכמים“ (דניאל ב, כא) לטפשים היה צריך לתת אותה. אמר לה: בתי, אם יבואו אצלך שנים אחד עני ואחד עשיר והם רוצים ללוות ממך ממון, לאיזה מהם את מלוה? אמרה לו: לעשיר. אמר לה: ולמה? השיבה לו: שאם יפסיד את כספי, יהיה לו ממון שיפרע חובותיו, אבל עני אם יאבד מעותי מהיכן יפרע. אמר לה: כך אם היה הקב“ה נותן חכמה לטפשין היו יושבין בבתי כסאות ובמבואות מטונפות ובבתי מרחצאות ואין מתעסקין בה, אלא נתנה הקב“ה לחכמים שיהיו יושבים בישיבת זקנים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקים בה. 

חכמינו אבל לא הסתפקו בתשובה זו, אלא רצו לרדת לשורשו של דבר. הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה (איוב כח, כח). בהתאם להגדרה זו הפחד מאלוהים היא החוכמה. האם ייתכן שאלוהים באמת מנסה להשליט את תורתו על האדם באמצעות הפחדה, האם זו יכולה להיות מטרת האמונה הישראלית? לא הפחדת האדם היא מטרת האל, כי אם משהו אחר. העיון וההעמקה בתפקידו של האל ובתפקיד שיועד לאדם. האל מנסה להגיע אל תודעת האדם באמצעות ההכרה, באמצעות הבנת תפקידו של האל בבריאה ותפקידו של האדם בבריאה. מבחינה זו יראת ה‘ היא חכמה.

והאדם שהגיע בכח שיכלו והכרתו למסקנה כי רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה‘ (תהלים קיא, י), יבין, שראיית המציאות שמציעה לנו תורת ישראל, המתרכזת בעיקר בעזרה לזולת ומצוות בין-אדם-לחברו, היא היא החכמה.

הסיבה לחורבן הבית

במסכת יומא, דף ט עמ‘ ב, נערך דיון קצר בסיבות שבגללן נחרבו בתי המקדש. וזה לשונו: „אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חנם, ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים“. ואכן אנחנו יודעים, שכאשר הוקפה ירושלים על ידי הרומאים, נלחמו ביניהם היהודים בעיר הנצורה. הקיצוניים שבהם אף העלו באש את אסמי התבואה שבעיר. ייתכן שללא שינאת אחים זו היו ירושלים והמקדש מצליחים לשרוד, למרות שהאויב היה לא אחר מאשר האימפריה הרומית, שחלשה כמעט על כל העולם העתיק. מכל מקום שינאת חינם זו היתה בעוכריהם של מגיני העיר. 

חורבנה הסופי של יהודה בימי בית ראשון נגרם גם כן בעיקבות שינאת אחים, בגלל שהקיצוניים רצחו את גדליהו בן אחיקם (על רצח זה הנהיגו חכמינו יום תענית לדורות). אין ספק שחז“ל ראו בשינאת אחים זו את אחד הביטויים הקשים של הטבע האנושי העלול לגרום לאסונות גדולים. גם מאז שיבת ציון האחרונה, שינאת האחים עולה כפורחת. כמו בשני החורבנות הראשונים, גם עכשיו דווקא הלאומנים הקיצוניים הם הם שמלבים את השינאה. יהודי דתי לאומני הוא שרצח את ראש ממשלת ישראל. ועוד מעט חומר למחשבה: בהמשך לציטוט לעיל מסיקה הגמרא: „רשעים היו אלה שתלו בטחונם בהקב“ה“.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:

http://www.rabbi-miller.com

Kommentar verfassen