למי לא היתה פעם הרגשה שהוא מבקש שיקרה לו נס. או לפחות מי לא שמע פעם שמישהו אחר מבטיח לקיים מצוות או הבטחות אם יקרה לו נס מסויים. ואין לזה קשר לתרבות מסויימת או לדת מסויימת. בני האדם רוצים פשוט להאמין בניסים…
יתרו – לקט מתוך 7 שנים על פרשת השבוע
בפרשה שלנו יש לנו עניין עם הנס הגדול שאירע לבני ישראל ביציאת מצרים, בקיעת ים סוף, מעבר בני ישראל ואחר כך טיבוע פרעו וחילו שרדפו אחר בני ישראל ואשר חומות המים שנערמו בצדדים שטפו את הרודפים ומשכום למצולות.
זהו אולי הנס היחיד שארע לעם ישראל, מכל מקום זה הנס בעל המשמעות הקיומית עבור העם. השאלה איזו משמעות דתית או אמונית יש לנס הזה. והתשובה על כך עלולה להפתיע. לנס זה אין מבחינה דתית ואמונית משמעות כלל.
אחרי הנס הזה פתחו כולם בשירת הודייה מרהיבה, אבל לא רק זאת, העם החל להאמין בה‘. כמו שכתוב: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה‘ בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה‘ וַיַּאֲמִינוּ בה‘ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.
והנה לא עברו שלושה ימים, העם היה צמא למים והתחיל להתלונן בפני משה. אילו היה העם מתלונן בלבד ניתן היה להבין לרוחו, אבל העם התחיל להטיל ספק בקיומו של אלוהי ישראל, והנה הוא אומר בפירוש: הֲיֵשׁ יְהוָ“ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן.
ההיסטוריה מלמדת אותנו: לניסים אין כל משמעות בעניין האמונה, הם אינם מרכיב באמונת ישראל. אם אלה שחזו בנס הגדול לא החזיקו מעמד באמונתם יותר משלושה ימים, הרי שלדורות הבאים, שיודעים כל זאת רק מהקבלה, לגביהם הניסים הם חסרי משמעות. והרמב“ם אומר, שהאותות והמופתים יפים לשעתם, אבל לעתיד הם הופכים למיתוס בלתי מחייב, כלומר שאין גם צורך להאמין בהם. חשוב ומה שקובע הוא האמונה באלהים ובדת ישראל.
אמנם אין איסור על האדם מישראל להתפלל אל ה‘ שיחולל עבורו נס, אף שספק אם יש בכך תועלת. אבל האמונה שבשר ודם, למשל איזה רבי, יוכל לשכנע את אלוהים לשנות מסדרי הטבע על מנת לעזור לפלוני באיזה עניין, חשובה כעבודת אלילים.
עם סגולה
מדוע ראה ה‘ לקחת על עצמו את כל הטורח עם העם המפגר, כפוי הטובה, קל הדעת, הרגזן והמכעיס, על מנת לשחררו מעבדותו. אין ספק שהיו עמים אחרים, שגם הם סבלו תחת עבדות ותנאים הרסניים והוא-יתברך עסק דווקא בהצלת עם ישראל. תשובה על כך נותן משה רבנו בספר דברים: וְתַחַת כִּי (מפני ש-) אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם (דברים ד, לז). משה רבנו מדגיש עניין זה על מנת להבהיר, שלעם עצמו לא היו כל זכויות ושלא בזכות עצמו נגאל ע“י הקב“ה, כי אם בזכות חיבתו הגדולה של ה‘ לאבות האומה אברהם, יצחק ויעקב.
עצם היציאה ממצרים היה מעשה חסד מצידו של הקב“ה, וקיום הבטחה שנתן לאבות האומה. אשר לעניין מהות הסגולה אפשר למצוא בדברי אלוהים למשה הסבר חד-משמעי. אלוהים מורה למשה, לומר את הדברים הבאים לעם: וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים (שמות יט, ד). הנה כי כן קושר אלוהים את אפשרות היות בני ישראל עם-סגולה עם שמיעה בקול ה‘. הסגולה של עם ישראל מותנית בתנאים מסויימים.
ויש לשים לב ולהבחין, שגם במידה ועם ישראל ישמע בקול ה‘, יקיים את תנאי הברית וישמור את התורה, הוא אומנם יהיה עם סגולה מכל העמים, כלומר ה‘ יעדיף ויחבב אותו יותר מאשר את כל העמים האחרים (אשר גם הם בניו של הקב“ה). הוא יהיה העם היקר או היקיר בעיני ה‘. אבל עדיין אין עובדה זו מקנה לעם ישראל סגולות גנטיות מיוחדות. אין פירושו, שבני העם מתברכים לפתע בתכונות נבחרות ובכישורים יוצאי דופן, שהופכים אותם לעליונים על פני העמים האחרים.
את חיבתו של ה‘ ניתן לרכוש באמצעות שמירת הברית, ולהיות לסגולה בעיני ה‘-יתברך. ואילו התכונות המיוחדת, המוסריות והאינטלקטואליות, שעושות את האדם לערכי יותר, ניתן לרכוש במאמצים ובעבודה קשה. דרך הפתוחה לכל העמים.
מדרש על סיבה למתן תורה במדבר
אילו ניתנה בארץ ישראל, היו בני ישראל טוענים שבמתן תורה נתקדשה הארץ. אבל כמו שהמדבר לא נתקדש ע“י מתן תורה וכמו שהר סיני לא נתקדש ע“י מתן תורה, אין קדושה גם לארץ. רק מקום שהשכינה שורה בו מתקדש לזמן שהשכינה שם. חז“ל, כפי שעינינו רואות, לא הצליחו במדרש זה כמו במדרשים אחרים לעקור מלב העם דעות קדומות ואמונות טפלות.
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
