פרשת השבוע בחוג המשפחה: ניצבים

0
20

בפרשתנו מופיע משפט פשוט לכאורה. נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: ניצבים

כל לומד תורה יודע, שהמצוות ניתנו על תנאי. ניתנה לנו אפשרות הבחירה בין קיום המצוות וזכייה בשכר על קיומן, לבין דחיית המצוות וקבלת העונשים הכרוכים באי קיומן.

העניין פשוט ומובן ואינו דורש הסברים מיוחדים. אילמלא באו הפילוסופים ואפילו תאולוגים, גם מבני ברית, והעלו מזה מאות בשנים את השאלה הנוקבת, האם אפשרות הבחירה החופשית פתוחה בפני האדם, או שמא הוא כבול על ידי חוקי הטבע שקבע בורא העולם, על ידי ההשגחה האלוהית ועל ידי תנאי הסביבה והמציאות שבהם הוא חי. טענתם, שהאדם כביכול חופשי להחליט על פי רצונו במה ליבחור, אינה אלא אשלייה בלבד. החלטותיו של האדם אינן רצוניות, או אולי אפשר לומר שרצונו אינו חופשי והחלטותיו מאולצות.

וכאילו ניחשה התורה שבבוא היום יטילו בני תמותה ספק באפשרות הבחירה בידי האדם. ויעלו את טענה: הרי התורה לא הבטיחה, שבני האדם חופשיים לבחור בין הטוב לבין הרע. הוסיפה התורה אחרי ארבעה פסוקים את ההמלצה או ההצעה:

נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים.

ולמרות אמירה מפורשת זו על אפשרות הבחירה, אנו מוצאים יהודים דתיים ומלומדים גדולים, שגם הם הביעו ספקות בבחירה החופשית של האדם. לדעתם ידיעתו של האל את העתיד להתרחש מחייבת את ההתרחשות, שכן אם האדם יפעל בניגוד למה שהאל ידע, סימן הוא שידיעתו של האל לקוייה. זוהי אחת הטענות הנראות משכנעות ויש נוספות. קשה במסגרת זו לפרט את הויכוח הפילוסופי והתאולוגי ולעמוד על כל היבטיו. אשר לידיעת האל את העתיד להתרחש השיב הרמב“ם תשובה נחרצת. הטענה בדבר ידיעת האל יומרנית מיסודה. איננו יכולים לשפוט ואף לא להבין את ידיעתו. כי ידיעתו אינה כידיעה של בשר ודם. בנוסף שאצלו-יתברך אין עבר ועתיד. אבל גם ללא נימוק זה, יש להניח שנקודת המוצא שלהם מופרכת.

כל הקשור להתנהלותו של האדם במשך שנות חייו מבוסס על רעיון הבחירה החופשית. גם נושא השכר והעונש יכול להיות מבוסס רק על רעיון הבחירה החופשית. כי אם אין בחירה חופשית, איך ניתן להעניש את האדם על מעשיו הרעים? כבר הרומאים נדרשו בזמנו לשאלת האחריות האישית. הם הבהירו את עמדתם במשל קטן: האדון רוצה להכות את העבד על ששרך והעבד מנסה להינצל מהעונש בטענה, שאין הוא אחראי למעשיו באשר הכל נקבע מראש. תשובתו של האדון בהתאם: אכן הכל נקבע מראש, כמו כן נקבע מראש שתיענש על ידי, והראייה שהינך נענש.

הבחירה החופשית היא כורח המציאות. גישה אחרת שומטת מהקיום האנושי את הבסיס להתפתחות ולשינוי.

רוב רובם של בני ברית ילכו בדרכו של הרמב“ם, הסובר שאם אין האדם חופשי להחליט ולבחור כרצונו, אין משמעות למצוות ולחיובים הרבים שבתורה. ולכן על היהודי המאמין חלה החובה לבחור את החיים ואת הטוב. ומהו אותו טוב, על כך נותנת לנו התורה תשובה בחומש דברים (בפרק ו) וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה‘ לְמַעַן יִיטַב לָךְ, ובפרק יב חוזר על הביטוי טוב וישר: שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה … כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר.

חכמי ישראל הגדולים, רבי עקיבא ורבי ישמעאל, היו חלוקים בדעותיהם באשר להבנת המושגים טוב וישר. הראשון טוען, „הַטּוֹב“ בעיני שמים ו“הַיָּשָׁר“ בעיני אדם, ואילו חברו סבור ההיפך, „הַיָּשָׁר“ בעיני שמים, ו“הַטּוֹב“ בעיני אדם. רש’י, שחי כמעט אלף שנים לאחר שני התנאים הנ“ל והידוע בפירושיו הקצרים והתמציתיים, מתעלם מהויכוח בין שני התנאים וקובע בפשטות, הטוב בעיני שמים והישר בעיני בני אדם.

התורה מציגה בפני האדם את אפשרות הבחירה בין קיום המצוות לבין אי קיומן, בין הבחירה בדרך הטוב לבין הליכה בדרך הרוע ושוללת בפירוש את התיאוריה שהכל נקבע מראש (דטרמיניזם בלע“ז). אולם מאידך מטילה התורה בפירוש על האדם היהודי את החובה לבחור בטוב. הפועל וּבָחַרְתָּ (המצוטט לעיל) אינו בבחינת המלצה בלבד, כי אם דרישה מחייבת. ויותר משזיכתה התורה את עם ישראל בזכויות, הטילה עליו חובות.

גם אלו בינינו, שאינם שומרי תורה ומצוות, אבל טוענים להשתייכות לעם ישראל, חייבים להקפיד על מצווה זו, שאם לא כן, איזה מובן יש להשתייכותם לקיבוץ זה?

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:

http://www.rabbi-miller.com