פרשת השבוע בחוג המשפחה: כי תישא

0
24

כביכול אגב אורחא אנו מוצאים בפרשה זו רמז לדיון באי-אלו מיסודות האמונה הישראלית, ואולי אף בעיקרון תיאולוגי של כל אמונה מונותאיסטית. המדובר בבחירה החופשית של האדם ובידיעת הבורא. שני נושאים קשים ביותר בהגות הדתית…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: כי תישא

נקודת המוצא הוא סיפור פשוט ורגיל, שרבים כמותו שזורים בתורה. אלוהים כועס על עם ישראל, ולא בפעם הראשונה ואף לא בפעם האחרונה. הסיבה לחרונו הוא עגל הזהב. טרם חלפו ארבעים יום משעה שעזב משה רבנו את המחנה ונעלם בהר סיני לענייניו, ובחזרו הוא מוצא שלעמו יש אלוה חדש. כביכול לא הקב“ה הוציא את העם ממצריים, כי אם פסל עשוי זהב.

לאלוהים נמאס מעם ישראל והוא חושב לחסל אותו על מנת להיפטר ממנו. על כוונתו זו הוא מודיע למשה רבנו:

וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם. מוזר השימוש בצורת הציווי של הפועל להניח, כביכול בקשה שמשה יסכים עם כוונת הכלייה. מההקשר הטקסטואלי סביר להניח, ש“עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף“ זה המאיס עצמו על אלוהיו וקיומו הפך למיטרד, אבל החלטת החיסול טרם בשלה עד כדי הוצאתה לפועל. אלוהים נראה כפוסח על שתי הסעיפים והוא מצפה לראות את תגובתו של משה.

משה, סניגורם של ישראל, מעלה טיעונים שונים נגד כוונת הכלייה. ואכן מצליח הוא לשכנע את אלוהים ובסוף השיחה אומר לנו הכתוב: וַיִּנָּחֶם יְהוָ“ה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ​​.​ כלומר שאלוהים ויתר על כוונת או החלטת החיסול הראשונית.

זהו כל הסיפור. אבל בטרם שניגשים לנתח את משמעותו ואת המסר שמעבירה לנו התורה, יש להדגיש שהסיפור הינו מטפורי, מעין משל. כמו כן חובה להדגיש את העובדה, שאיננו מסוגלים להבין את דברי הקב“ה, שכן אין הוא מדבר אלינו ישירות. את דבריו אנו מקבלים דרך מתווכים, המסבירים לנו את דבריו בשפה המובנת לנו. איננו יכולים לחדור למחשבותיו, שאינם פתוחים לתפיסה שלנו,ככתוב כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם (ישעיהו נח, ה).

אם נצא מההנחה שאלוהים יודע הכל וצופה הכל מראש. האם לא צפה את השתלשלות העניינים? האם אלוהים לא ידע, את שמשה אמור לטעון? והאם לא ידע שמשה יצליח לשכנע אותו שלא להשמיד את עמו? כבר הסכימו גדולי חכמי ישראל, שבני האדם לעולם לא יוכלו להבין את עניין ידיעת אלוהים. אין טעם אפילו לנסות ולחשוב, מה ואיך אלוהים יודע. דבר אחד ברור, שידיעה של אלוהים אינה דומה לידיעה האנושית. אפשר אפילו להגיד, שאם היינו משיגים את ידיעת אלוהים, היינו כמוהו.

מאחר שקטגוריות החשיבה שלנו אינן מסוגלות להבין ולנתח שאלות הקשורות בהתנהלות אלוהים ובדרכי חשיבתו. האפשרות היחידה שנותרה לנו, היא ניתוח הסיפור כאילו היה דיווח על שיחה שהתנהלה ולנסות להבין את המסרים הניתנים ללימוד.

שאלה חשובה העולה מן הסיפור שלפנינו, נוגעת לתוקף החלטה אלוהית. אלוהים החליט לכלות את ישראל וחזר בו מהחלטתו. פירושו של דבר, שאם אלוהים יכול לשנות מהלך שכבר החליט עליו, הרי שמהלך ההיסטוריה אינו קבוע סופית מראש.

בכך ניתנת תשובה לשאלה הקלסית, החוזרת ומועלית במשך ההיסטוריה שוב ושוב על ידי פילוסופים, תיאולוגים ומאמינים: האם אלוהים יודע את מה שעץיד לקרות או שאינו יודע? על פי הסיפור שלפנינו שאלה זו חסרת משמעות. אי אפשר אפילו להעלותה. שכן אם אלוהים עצמו יכול לשנות מהלך שכבר החליט עליו, אין משמעות לכך אם ידע או לא ידע. כל מה שאנו יכולים להבין בשפתנו הוא, שידיעתו של אלוהים אינה קובעת מראש את מהלך ההיסטוריה ואף החלטתו של אלוהים אינה מחייבת אותו לנהוג כפי שאנו מצפים שינהג.

יותר מכך, התורה רוצה לרמוז ואולי אפילו להבהיר לנו בסיפור זה, שאם אלוהים עצמו כביכול אינו יודע (זה מה שמתקבל מהבנת הטקסט כפשוטו) את העתיד להתרחש, אף גורם אחר במציאות שלנו אינו יכול לדעת מראש את אשר יקרה.

מכאן גם התשובה לאחת השאלות המכריעות באמונה: האם לאדם בחירה חופשית, האם ביכולתו לבחור בין להיות צדיק או רשע. אם המסקנה היא, שאפילו אלוהים יכול לשנות את החלטתו, קל וחומר שהאדם חופשי בהחלטותיו לפעול כרצונו.

תובנה נוספת המתחייבת, שאין גורל הקובע את עתידו של האדם (בדומה לאמונה הטפלה של חיילים, שלכל כדור יש​​ כתובת). גם מגידי עתידות, מנחשים, קוסמים, מכשפים וכיו“ב, האסורים מהתורה ומוקצים כתועבה (דברים יח), אין בכוחם לנבא את עתידו וגורלו של האדם וקל וחומר שאינם מסוגלים להשפיע עליהם.

מאז אברהם אבינו מנתץ האלילים, ממשיכים רבים מבני עמנו להאמין בניבוי העתיד על ידי נוכלים, המתחזים לצדיקים ואנשי קבלה. ולא רק זאת, מתחזים אלה מוכרים בכסף רב הגנה וחסות לצובאים על דלתותיהם ומבטיחים לשפר לטובה את עתידם.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:

http://www.rabbi-miller.com