- haGalil - http://www.hagalil.com -

פרשת השבוע בחוג המשפחה: יתרו

משה רבנו, מנהיגם של ישראל, מוליך עם רב במדבר בדרכם לכנען, ויושב מדי יום ביומו מבוקר עד ערב ועוסק בישוב מחלוקות המובאות לפניו. מדוע לא מינה משה רבנו שופטים או סתם אנשים בעלי כישורים מתאימים, על מנת להטיל עליהן משימה זו ולהתפנות לסדר היום הלאומי…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: יתרו

מתקבל הרושם, שמשה לא ידע בידי מי להפקיד תפקיד שיפוטי. משה היה כידוע נביא וחכם וכנראה שלא האמין, שאיש מלבדו יהיה מסוגל לעסוק בנושא כה מסובך ולמלא תפקיד כה קשה, כמו לגשר בין אנשים ניצים או לשפוט משפט צדק. ואמנם נזקק האדם לכישורים מיוחדים לתפקיד זה.

למזלו של משה הגיע חותנו יתרו למחנה ישראל וראה את חתנו משה בעבודתו והבין, שלמרות כישוריו הרבים, לא יוכל זה לעמוד לאורך זמן בעומס. יתרו שהיה כהן מדיין והכיר את דרכי העולם והתמצא מתוקף עבודתו בניהול מדינה וחברה, יעץ למשה לגייס מומחים שיעזרו לו בהקמת מערכת משפטית. המומחים חייבים להביא עימם את הכישורים הבאים:

אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע (שמות יח, כא). על פי דעתו של יתרו השופט חייב להיות בעל ארבע תכונות אלה. אלה הקריטריונים שעל פיהם יש לבחור שופטים.

לקראת סוף נדודיהם במדבר, חוזר משה ומרצה בפני העם את כל המוצאות אותם מאז יציאת מצריים. תוך כדי כך הוא חוזר ומונה שלוש תכונות הנדרשות מהשופטים. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים (דברים א, יג). חז“ל הסיקו מכאן, שעל האדם להיות בעל שבע התכונות הנ“ל על מנת לשמש בתפקיד שיפוטי. המדובר אם כן בשבע תכונות. ומה טעם הוזכרו בשני מקומות נפרדים בתורה? על כך השיבו חז“ל, שמן הראוי שיתקיימו כאמור שבע התכונות שנימנו, אבל אם אין לפלוני כל שבע התכונות הנ“ל, ניתן להסתפק בארבע, היינו אנשי-חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע. ואם אין בו ארבע תכונות אלה, יסתפקו גם בשלוש, היינו: חכמים, נבונים וידועים. חז“ל ידעו מנסיונם, שאף שלוש תכונות אלה נדירות הן באדם, ולכן קבעו, כי במידה שלא ניתן יהיה למצוא אנשים בעלי שבע התכונות הנ“ל, אפשר להסתפק בתכונה אחת בלבד, וזו התכונה הראשונה שציין יתרו, היינו אנשי-חיל. הסבר זה לתכונה האחת שניתן בשעת הצורך להסתפק בה, היא כמעט מובנת מאליה, אבל חז“ל, שחיפשו תמיד סימוכין לקביעות שלהם, הסבירו שתכונה זו מסתמכת על השיר אֵשֶׁת-חַיִל מִי יִמְצָא (משלי לא).

ספק גדול אם אשת-חיל זו המתוארת בספר משלי היא בעלת תכונות המתאימות לשופט. אשת-חיל זו אמנם זריזה וחרוצה, מוכשרת ומסורה למשפחתה, היודעת להסתדר בכל מצב. גם מילון אבן שושן מציין תכונות אלה. אבל ספק אם יתרו, כאשר יעץ למשה לבחור אנשי-חיל, התכוון לתכונות אלה. הבלשן וחוקר התנ“ך טור-סיני תירגם אנשי-חיל, אנשים בעלי אומץ. וזה הגיוני, כי המילה חַיִל מקורה בחייל, איש צבא, שתכונותו החשובה ביותר היא אומץ-לב. זו גם התכונה המשמעותית ביותר הנדרשת משופט. כל שאר התכונות אומנם חשובות ואף אינן זניחות, אבל אינן משמעותיות וגורליות כמו תכונת האומץ. זוהי מחשבה עמוקה וראוי לתת עליה את הדעת.

שני סיפורים קצרים כמשל להבהרת הכוונה:

בחוגי המשפטנים בגרמניה נפוץ סיפור על סיכסוך משפטי בין מלך לאזרח. פרידריך הגדול, מלך פרוסייה במאה השמונה עשרה, בנה לא הרחק מבירתו ברלין את ארמון סנסוסי. כאשר הושלם המבנה הופתע המלך לראות בסמוך לארמון טחנת קמח ששיבשה את מראה הנוף. ביקש המלך שיסלקו את הטחנה. בעל הטחנה סרב לבקשת המלך. כאשר ניסו לאיים עליו, הטיח בשליחים: יש לנו עדיין שופטים בברלין. כאשר דיווחו השליחים למלך את עמדת בעל הטחנה, נראה המלך, כך מספרים, מבודח, והטחנה ניצבת עדיין במקומה. ייתכן שהסיפור הינו רק משל, אבל דברי הטוחן הפכו לאימרה משפטית שגורה.

הסיפור השני לקוח ממקורותינו. כאשר ביקש המלך אחאב (מלכים א, פרק כא) לקנות מנבות היזרעאלי את כרמו, סרב הלה והסתמך על חוקי התורה. הוא האמין ששופטי ישראל ישפטו משפט צדק. אלא ששופטי ישראל לא היו אנשי-חיל, כי אם פחדנים והסתפקו בדברי עדי השקר שסיפקה אשת המלך וכך יצא, שנבות נדון למוות כבוגד במלכות ורכושו הוחרם למלוכה.

מאז ומעולם היה למערכת המשפט תפקיד ראשון במעלה בשמירה על סידרי שלטון תקינים ועל זכויות האזרח. בשנים האחרונות נפוצה האופנה במדינות שונות (כולל ישראל), שראשי ממשלה, אף שנבחרו בדרך דמוקרטית, מנסים לייסד שלטון אבסולוטי. שופטים אנשי-חיל הם אבן נגף להשגת מטרתם, וכצעד ראשון הם מצרים ומצמצמים את סמכויות בתי המשפט.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:

http://www.rabbi-miller.com