פרשת השבוע בחוג המשפחה: ויגש

0
28

נער החלומות יוסף נמצא במצריים. הוא מצליח לפתור לפרעה מלך מצריים חלומות, החוזים או מנבאים את בואן של שבע שנים פוריות, עשירות בתוצרת חקלאית ואחריהן שבע שנים רזות, שנות רעב. פרעה מפקיד בידי יוסף את אגירת המזון בשבע השנים הראשונות ואת חלוקת המזון לאוכלוסייה הרעבה בשנות הרזון העוקבות. יוסף עולה לגדולה בגולת מצריים, הוא מתמנה למישנה למלך…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: ויגש

מכל אבות האומה מתבלט יוסף כדמות המרשימה במיוחד מבחינת תכונותיו, יושרו וגדלות נפשו. יוסף הציל את מצריים מרעב, אבל לא רק את מצריים, גם את כל משפחתו, אותה הביא אליו מארץ כנען. המשפחה כידוע שהתה במצריים לא רק בתקופת הרעב, כי אם המשיכה את שהייתה במקום מאות בשנים. כעבור מספר דורות לא הכירו המצרים טובה לבני משפחת מושיעם ולקרוביו, והיו להם חששות, בין אמיתיים בין מדומים, מהיתרבות בני ישראל ומהשינוי הדמוגרפי העלול להתחולל. חששות הופכים עם הזמן לפחדים, הפחדים לשינאה והשינאה מביאה בעיקבותיה למעשי אלימות ואף לגרוע מזה. לכן החליט המלך, בעצה עם מקורביו, להקדים תרופה למכה וציווה לנקוט באמצעים להגבלת ילודת הזכרים של בני ישראל.

כל זה ידוע וחכמינו דנו בסיפור זה ופרשוהו, כל אחד בהתאם להשקפת עולמו ובהתאם למה שהתאים לו ולשומעיו באותה שעה. אחד מחכמי ישראל הגדולים, הרמב“ן (1194 – 1270), גילה בסיפור של יוסף במצריים פן, שהעסיק את עם ישראל מאז התגבשותו וממשיך להוות נושא בעייתי עד היום הזה. מדובר בעניין שמקובל לכנותו בתואר „נאמנות כפולה“. קשה לדעת אם הרמב“ן עצמו נפגע או סבל מהאשמות בנאמנות כפולה, מכל מקום היה ער לבעייתיות שעלולה להיווצר כתוצאה מתנאים אליהם נקלע אדם, שבייחס אליו מתעורר ספק אם נאמנותו נתונה לחברה שבה הוא חי או לחברה חיצונית ואף עויינת.

בעיית הנאמנות מתעוררת, כאשר מהגרים בארצם החדשה, חשים עדיין נאמנות לארץ מוצאם. בין שתי הארצות עלול להיווצר ניגוד אינטרסים והמהגר חייב לבחור את הצד שלו הוא נאמן. מהגרים אדוקים בדתם, המנסים להתאקלם במדינה אשר חוקיה שוללים את הכפיפות לדת כלשהי, מסתבכים בקונפליקט במקרה של ניגודים בין חוקי המדינה לבין מצוות דתם.

על פי הרמב“ן היה יוסף רגיש במיוחד לבעייה זו וחשש שהמצרים יחשדו בו בנאמנות כפולה. יוסף, למרות שהיה המשנה למלך מצריים, ושלט בכל האוצרות בתקופת הרעב, נמנע מלשלוח מצרכי מזון לאביו ולאחיו לכנען, למרות שהיה אדון אוצרות המזון. הוא העדיף להזמין את משפחתו אליו ולכלכלה במצריים. יוסף אומר לאחיו:

הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלוֹהִים לִפְנֵיכֶם … וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמוֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. והוא מאיץ בהם לומר לאביו, שיבוא אליו עם כל המשפחה וְכִלְכַּלְתִּי אוֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ.

לדעת הרמב“ן, חשש יוסף, שאם יוודע למצרים שהוא שולח מזון לארץ כנען, עלול להתעורר החשד, שאינו נאמן למצריים כי אם לארץ כנען. ומוסיף חכם אחר הסבר נוסף, שהמצרים עלולים היו לחשוד ביוסף, כי במשלוחי המזון לארץ כנען הוא מכין לעצמו אוצרות במולדתו הישנה, על מנת לשוב ולהשתקע בה.

חכם מהתקופה המאוחרת מנתח את המילים שאומר יוסף לאחיו: וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת … כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם. כלומר אתם וגם המצרים רואים שאני מדבר אליכם בשפתנו, ולכן אם אשלח מזון לכנען, עלולים המצרים לחשוד בי שאני בוגד במצריים.

והתורה מוסיפה נקודה פסיכולוגית מעניינת. פרעה שהיה בטוח בנאמנותו של יוסף, הבין את התסבוכת הריגשית אליה נקלע יוסף, ולכן הוא לא רק מזמין את יעקב ובניו למצריים, אלא הוא מצווה על יוסף בפירוש להביא את משפחתו למצריים:          וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זאת עֲשׂוּ, קְחוּ לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם וּבָאתֶם.

כולנו מכירים את הסיפורים המחרידים על מלחמת העולם הראשונה, שבה נלחמו יהודים בצבאות אויבים, כאשר בצד האחד היהודי הנאמן למולדתו, ואילו מנגד עומד היהודי, בן עמו ודתו ואולי אף קרוב משפחתו, שגם הוא נאמן למולדת שלו.

בעיית הנאמנות ממשיכה מאז יוסף ללוות את עם ישראל. ארה“ב מורכבת מקבוצות מהגרים שבאו מכל קצווי תבל. היא חברה סובלנית ופתוחה, אבל רגישה לנושא הנאמנות. החוק אוסר עקרונית אזרחות כפולה. אזרחיה, וותיקים כחדשים, גאים להיקרא אמריקנים. קיים בה מיעוט לאומי-דתי אחד, אשר נאמנותו לארץ אחרת חורגת מגבולות הטעם הטוב. אירגוני יהודים בארה“ב מגייסים משאבים ותעמולה נגד מדיניות הממשל שלהם, בתמיכתם במדיניות של ממשל זר, של ישראל. מי יערוב לנו, שסבלנותם של אזרחי ארה“ב לא תפקע יום אחד, והתנהלותם של היהודים לא תתנקם בהם וגם בישראל.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:

http://www.rabbi-miller.com