„ההיסטוריה חוזרת על עצמה“. נהוג להשתמש באימרה זו הן במה שנוגע להתנהלות של אנשים פרטיים, הן במה שנוגע לגורלם של עמים…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: תולדות
על יעקב אבינו לא ניתן להחיל אימרה זו. דרך חייו מעידה על ההיפך הגמור. יעקב החל את דרכו בחיים שלא בדרך הכי מכובדת. עוד בטרם ראה את אויר העולם תפס את אחיו בעקבו על מנת לעקב אותו ולצאת ראשון כדי לזכות בבכורה. משזה לא צלח בידו, השיג את הבכורה באמצעות הונאה. וכי איך ניתן לכנות את רכישתה של הבכורה, שהיא מעמד מיוחס יקר מפז, בתמורה למרק עדשים שנתן לאחיו, החוזר מן הצייד עייף ורעב. ובהמשך מעשה הונאה נוסף – גניבת הדעת של האבא יצחק וגניבת הברכה. תרמית כמו מהסרטים.
כאשר יצא יעקב לגלות למד על בשרו איך שורדים בעולמו של הקב“ה בהגינות ואף בהתנהגות מופתית. הוא עבד קשה בעבור האישה אותה אהב. בזיעת אפיו עשה רכוש גדול. ידע למנוע מלחמת חורמה עם אחיו, ששנא אותו וביקש לחסלו. כישרונו והתמדתו בעבודה מאומצת עשוהו לאדם גדול, בעל בעמיו. לאחר שנאבק במלאך אלוהים וכמעט שהצליח להכניעו, זכה לקבל שם חדש, בו מופיע התואר שר, ונקרא מעתה ואילך ישראל. שם זה הנחיל לכל צאצאיו. הוא יכול לשמש דוגמה לאדם חכם שלמד מטעויותיו ומעת בריחתו מבית הוריו מפני ניקמתו של אחיו, הדריכו את חייו המוסר והתבונה. אצל יעקב אבינו ההיסטוריה לא חזרה על עצמה. הוא למד מההיסטוריה ועשה היסטוריה.
האם גם העם החי בציון למד משהו מההיסטוריה? נתבונן באימרה „אתה בחרתנו מכל העמים“, השגורה בפי כל ישראלי יהודי. אשר ליהודי הדתי, החוזר על ביטוי זה (במילים אלה או אחרות) יומיום בתפילה, אין להתפלא אם הוא חוזר על כך לפעמים גם בהקשרים אחרים. אלא שהשימוש באימרה זו אינו רווח בהקשרו הדתי-אמוני, כי אם בעיקר בהקשרו החילוני-לאומני.
בסיפור חייו של יעקב אבינו אנחנו מוצאים רקע מעניין ביותר לפרשנות, אותו ניצלו חכמינו על מנם להבין ואולי להדגיש את מה שטמון ברעיון הבחירה. אבל לפני שנדון בביוגרפיה של יעקב, נביט על זה מבחינת ההיסטוריה של עם ישראל מאז הגלות.
דברים נוקבים וחשובים כתב אחד-העם. והרי תמצית דבריו: בדורות שעברו סבלו היהודים מהשפלות ודיכויים, לעג וביזוי מידי הגויים. היתה מעין הסכמה כללית בעולם הכביכול תרבותי, שהיהודים הם עם שפל ונחות, שאם לא היה שפל ונחות ובעל אופי קלוקל, לא היה אלוהים מרשה שינהגו בו כך. מי שסובל השכם והערב מהסביבה בה הוא חי ביחס מעין זה, עומד בפני הסכנה, שיתחיל בעצמו להאמין שהוא מעוות. זו דרך בדוקה לביטול עצמי, ליאוש ולהכחדה. אלא שאבותינו האמינו במילים „אתה בחרתנו“ כפשוטם. החרפות של הגויים לא השפיעו על חוסנם הנפשי, כי בסתר ליבם ידעו, שהם עומדים ממעל לאלה שמחרפים אותם. דעתו השלילית של הגוי על היהודי לא פגעה בנפשו והוא יכול היה לשרוד בבטחון עצמי, החשוב ביותר לבריאות הנפש. ואחד-העם מוסיף, שבעת החדשה, אין צורך עוד להיתלות באותה אמונה ילדותית „אתה בחרתנו“.
אבל עדיין עומדת השאלה, איך להבין את רעיון הבחירה של עם ישראל על ידי אלוהיו. חכמי ישראל עסקו במשך הדורות בניתוח הנושא הזה בהקשרים רבים ומצאו סימוכין רבים בכתובים (בתנ“ך) לצורכי פרשנות.
חכמינו, שמאז ומתמיד ידעו שביטוי זה אינו מצביע על זכות כלשהי כי אם מרמז על חובה, מצאו כאמור דרכים שונות להסביר את כוונתם זו. אחד מהם תלה את פרשנותו בסיפור הברכה שבירך יצחק את בניו יעקב ועשו. הסיפור כשלעצמו מוכר: בעזרתה וביוזמתה של אמו רבקה התחפש יעקב לאחיו עשו וכך זכה בברכה שנועדה לעשו (שהיה חביבו של אביהם יצחק). לאחר שנתגלתה הרמאות בירך יצחק גם את עשו. אלא שבין שתי הברכות קיים הבדל משמעותי. ההבדל הוא בניסוח. חז“ל מצאו משמעות עמוקה בהבדלים והסברם הוא:
אומות העולם (המיוצגות ע“י עשו) זוכות לשפע, למרות שלמעשה אינו מגיע להן, ואילו בני יעקב, הוא עם ישראל, עם הבחירה, נבחר אמנם, אבל לעבוד את השם, והוא מקבל את שכרו רק אם הוא מקיים בנאמנה את מצוות התורה.
יכול עם ישראל להחזיק בדעה „אתה בחרתנו מכל העמים“, בתנאי שיקפיד יותר מאחרים על מצוות התורה, כולל ציוויי המוסר, ורק אז יזכה בברכת יצחק לאבינו יעקב. במאות הקודמות הצטיין עם ישראל בקיום המצוות של העזרה לזולת (יהודי או לא-יהודי) ולפחות מבחינה זו ניתן לומר, שהיה העם הנבחר. האם ניתן לומר זאת על יהודי ישראל כיום?
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
