Paraschat haSchawua: Lech lecha

0
87

וַיֹּאמֶר ה‘ אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ… במילים אלה מתחילה הפרשה שלפנינו ובמילות פתיחה אלה מתחיל סיפורו של אבהרהם אבינו, ואפשר להוסיף, סיפורו של העם היהודי…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: לך לך

לא פלא אם כן שחכמינו ז“ל, אבל לא רק הם, הפכו בפתיחה זו שוב ושוב. פתיח בלתי מובן ואף מעט מוזר. ניקח לדוגמה את הסיפור על נח. הסיפור מתחיל בהבהרה, שנח היה איש צדיק. קביעה זו מצדיקה את הצלתו מפני המבול. המשך השתלשלות הסיפור מוכר לכולם. על אברהם איננו יודעים בשלב זה דבר. ללא הקדמה מופיע על הבמה אחד בשם אברם ואלוהים מבטיח לו הבטחות מדהימות. השאלה המתחייבת: מדוע? מדוע זכה אדם בלתי מוכר זה בברכת הבורא?

בטקסט המקראי אין למצוא תשובה לשאלה זו. עם הכתוב גם לא ניתן להתווכח, מה שכתוב – כתוב. ומאחר שחכמינו הביטו בזמנו על התורה כעל ספר היסטוריה פחות או יותר, הם היו חייבים למצוא תירוץ או פירוש לייחס החריג שבו זכה אברהם. נתונים העומדים בפני הביקורת לא היו להם, לכן המציאו סיפורים. סיפורים אלה ודומיהם קרויים בפינו מדרש אגדה. על סוגה ספרותית זו נכתבו מחקרים רבים ולא כאן המקום לדון בנושא ביסודיות. ניתן אבל לומר במידה רבה של צדק, שבין הסיפורים הרבים במדרש האגדה יש כאלה ויש כאלה, כלומר יש שהם משמשים כמשלים, להתפת מוסר השכל ולמטרות תבוניות שונות, ויש שהרעיון הטמון בהם אינו מובן לנו, ואולי אף אין בהם כל רעיון שראוי לדון בו (וזאת בלשון המעטה).

מאחר שעל עברו של אברהם לא היה קיים מידע, היו מי שהמציאו עבורו עבר. בין הסיפורים המדרשיים מסופר בין היתר, שלמשפחתו של אברהם היה בית מסחר למכירת פסלי אלילים ותרפים. בני המשפחה עבדו בעסק במשמרות. כאשר היה תורו של אברהם לעסוק במכירה, נהג להעליב את הקונים על טפשותם בנותנם אמונם בעץ ואבן, וכך גירש את הקונים. אביו מסר אותו בידי המלך נמרוד וזה השליכו לכבשן, אלא שבדרך נס שרד אברהם. סיפור אחר, שגם הוא שגור בפיהם של ילדי ישראל: אברהם הופקד לשמור על פיסלי האלילים שבבית אביו, וכאשר התוודע למציאותו של בורא העולם והבין שהפסלים, מעשה ידי אדם, חסרים כוחות עליונים, ניתץ אותם ונמלט על נפשו.

במקום להמציא סיפורים חסרי ביסוס במקורות או אפילו כאלו המופרכים מראש, ראוי וניתן למצוא הסבר הגיוני לשאלה החשובה, מדוע מבטיח אלוהים לאברהם הבטחות גדולות בלא שידוע לנו, אם הוא ראוי להם.

ההיגיון מחייב את המסקנה, שגם אם עברו של אברהם אינו מוכר לנו, ברור מהמשכו של הסיפור, שאברהם האמין באלוהים האחד והיחיד ושהוא היה, בהתאם לדעה הקיימת כיום, המונותאיסט הראשון. בשלב זה איננו יודעים על תקשורת כלשהי שהיתה בין אלוהים לאברהם לפני „לך לך“. בין כך ובין כך סביר להניח, שאלוהים הבחין באברהם שגילה אותו והחליט מצידו להתגלות אליו וגם לברך אותו: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה.

התורה כידוע לא נכתבה כספר היסטוריה סיסטמתי. חסרים בטקסט פרטים רבים. את מה שהחסיר הכתוב מותר למלא בסברות מתקבלות על הדעת, המצאת אגדות להשלמת הכתוב אינה הדרך הנאותה.

מדרש אחר מאיר את הספרות המדרשית באור שונה בתכלית. במדרש דלהלן אין לנו שאלה להבנת עניין תמוה, כאן מעוררים חז“ל שאלה, אשר התשובה עליה מבטאת מסר, אותו רצו המחברים להעביר לציבור.

כאשר מבטיח אלוהים לאברהם בנוסף לצאצאים רבים גם את הארץ לְרִשְׁתָּהּ, שואל אברהם: וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה‘ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה (פרק טו, ח). חז“ל מנסחים שאלה רטורית: היתכן שאברהם לא האמין להבטחת האל? מאחר שאין להעלות על הדעת מחשבה מעין זו, בידי המדרש תשובה מוכנה ומזומנת מראש. אברהם לא דאג לעצמו כי אם חשש לעתיד יורשיו ורצה לדעת, באיזו זכות ישבו צאצאיו בארץ המובטחת. וכאן באה ההפנייה אליה חתר המדרש: אמר לו הקב“ה בזכות הקורבנות.

הקורבנות בוטלו כידוע עם חורבן הבית ואת מקומם תפסה עבודת השם, היינו התפילה והמצוות המעשיות.

חז“ל וכן רש“י (שחי לפני אלף שנה) רצו בשאלה שעוררו ובתשובה ששמו בפי הבורא להבהיר לציבור היהודי, שקיום ההבטחה האלוהית לתת את הארץ ליורשי אברהם, תלוייה בקיום המצוות על ידי היורשים. זכויות אין יורשים, זכויות רוכשים.

לאלה המחזיקים באמונתם בתורת ישראל ובאלוהי ישראל, קיום המצוות חייב להוות תנאי מוקדם ליישוב הארץ. הנותרים, והם הרוב, שאינם מקיימים מצוות וגם אמונתם באלוהי ישראל מוטלת בספק, היכן הבסיס לטענתם, שהם בעלי זכות הירושה על הארץ.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:

http://www.rabbi-miller.com