- haGalil - http://www.hagalil.com -

Paraschat haSchawua: Bereschit

מאז ימי קדם, מאז החל האדם לעמוד על דעתו, להתבונן במה שסביבו, מעליו ומתחתיו, תהה מאיין בא כל זה, איך זה פתאום הכל נהיה וממתי זה כאן. מי יצר שמים וארץ, איך נוצר האדם. אגדות ומיתוסים התפתחו בקרב עמי האיזור שבו התגבש עם ישראל, איזור הסהר הפורה (מסופוטמיה) ומזרח הים התיכון…

​​פרשת השבוע בחוג המשפחה: בראשית

המיתוסים השונים בעולם האלילי הם בעלי שני איפיונים מרכזיים בהקשר לענייננו: א) בהתחלה היו אלים רבים, הם חיו חיי משפחה, הולידו, שנאו, אהבו, נלחמו, היו להם תכונות אנושיות וחייהם התנהלו בדומה לחיים בחברה האנושית. ב) האלים חיו בתוך יקום בעל כללים וחוקים, הם היו כפופים לחוקי הטבע.

הסיפור המקראי על בריאת העולם אינו רק המיתוס של עם ישראל המסביר את היקום ואת יצירתו, הסיפור המקראי מכיל יחד עם זאת פילוסופיה או תאולוגיה על קדמות הבורא ויצירת יש מאין. האמונה הישראלית כפי שהיא באה לידי ביטוי בפסוק הראשון בתורה, היא היסוד התאולוגי של כל דת מונותאיסתית.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

בפסוק הזה מתגלה עבור המאמין כל הסוד שבבריאה. פסוק זה לא אומר לנו דבר על אלוהים עצמו. או כדברי הרמב“ם „אין אנו משיגים אלא את עובדת היותו ולא את מהותו“ (מורה נבוכים א, פרק נ“ח). הוא קיים עוד בטרם יצירת שמיים וארץ, בטרם היקום, בטרם היש. אלוהים היה אם כן לפני יצירת הזמן והחלל. חוקי הטבע לא היו בנמצא עד שנוצרו על ידו – כוח המשיכה, התנועה, האור ומהירותו ועוד. הסברי המדע ליצירת היקום אינם משכנעים הרבה יותר. הפיזיקה הקוסמולוגית, המחזיקה עד לרגע זה בתאוריית המפץ הגדול כתחילת ההווייה, אינה יכול להסביר מה קדם לכך. המדענים סבורים, שלפני המפץ הגדול לא היו קיימים חוקי טבע ושהם נוצרו עם המפץ.

דיון בשמות האלוהויות עלול להאיר את הנושא מזווית ראייה נוספת ולהרחיב או להעמיק את הבנתנו.

לאלוהי העמים הרבים היו שמות שונים ולפעמים מספר שמות לאל מסויים אחד. עם ישראל בראשית התהוותו לא הכיר את שמו של אלוהים וגם לא ידע אם יש לו בכלל שם. השאלה המתבקשת, האם לאלוהים היה שם כלשהו. בחשיבה אנושית, או על פי ההגיון האנושי, יש לשלול את האפשרות שלאלוהים היה שם או כינוי. לפחות בטרם בראשית לא סביר שהיה לאלוהים שם או כינוי. כאשר יש למישהו או למשהו שם או כינוי, הסיבה לכך נוצרת במטרה לציין אותו ולהבדילו או ליחד אותו מהשאר או מהדומים לו. אבל בטרם בראשית לא היה קיים דבר מלבדו-יתברך. לא היה קיים גם אף אחד או שום דבר שהיה מסוגל לפנות אליו וגם לא היה שום דבר שהוא היה יכול לפנות אליו. והנראה לעניות דעתי, שאבסורד להניח (כפוף לחשיבה האנושית) שהבורא נתן לעצמו שם.

בשלב מסויים בתולדות עם ישראל (על פי ההיסטוריה התנ“כית) נוצר הצורך ליחד לבורא שם. צורך זה התעורר בהקשר לשליחות המסויימת שהטיל אלוהים על משה רבנו, היינו להוציא את עם ישראל ממצרים. אלוהים ניגלה למשה במדבר ודיבר אתו מתוך הסנה ושיכנע אותו ללכת אל בני ישראל ולדבר אתם בשמו. משה לא יכול היה להופיע בפני בני ישראל ולומר להם: אלוהים שלח אותי. אלוהים אינו מישהו מסויים, כי אם מושג כללי. היו אז אלוהים רבים. לכל עם היה לפחות אלוהים אחד ולעמים רבים היו יותר, והיו להם שמות שונים, המוכרים לנו גם מהתנ“ך. לכן ביקש משה מאלוהים, שיזדהה בשם מסויים. ואלוהים אכן עשה זאת.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה … כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהוָ“ה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר (שמות פרק ג‘).

חשוב לעמוד על הדרך בה מזדהה אלוהים. האם הוא מגלה למשה שם? בפירוש לא! לכל דבר בעולם, בין בעלי חיים, בין בני אדם, עצמים, אפילו לדברים מופשטים, שאינם ניתנם להשגה באמצעות חושינו, יש שם המאפשר את סיווגם. לאלוהים אין שם ולכן אין הוא מזדהה באוזני משה באמצעות שם עצם כלשהו, אלה באמצעות פועל. שמו של אלוהי ישראל הינו פעל, המבוסס על השורש ה.י.ה. מילה שאין לתאר ואף לא לדמיין. משהו זורם, „היה“ מאז ומתמיד, „הוה“ עכשיו, ו“יהיה“ קיים לעולם. ומכאן נגזרת המילה „י.ה.ו.ה.“.

הרמב“ם, רבנו משה בן מימון, מסביר בנימוקים שונים מדוע הכינויים הרבים שניתנו לקב“ה אינם שמותיו וכי יש לו רק שם אחד בן ארבע אותיות. ומזכיר רבנו את דברי הנביא זכריה (יד,ט) על אחרית הימים, כאשר כל העמים יכירו באלוהותו הבלעדית של אלוהי ישראל: וְהָיָה יְהוָ“ה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָ“ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. כלומר כשם שהוא אחד כן ייקרא אז בשם אחד בלבד (מורה נבוכים חלק א, פרק ס“א). ואוסיף פרשנות משלי, שאינני יודע אם אליה התכוון רבנו: כאשר כל עמי העולם יכירו באלוהים האחד, האנושות לא תזדקק כלל לשם מיוחד עבורו, כי היא תדע שאין בילתו, וכוונת הנביא היתה שיכנו אותו „אחד“ או „האחד“.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:

http://www.rabbi-miller.com