- haGalil - http://www.hagalil.com -

Paraschat haSchawua: Ki tavo

הפרשה שלנו נקראת גם פרשת התוכחה. היא כוללת מיטב ברכות שיורעפו על בני ישראל באם יקיימו את מצוות התורה, מאידך קללות ועונשים על אי קיומן. העונשים האכזריים מתוארים באופן כה דרסטי, שהם מצליחים בנקל לזעזע את השומע או את הקורא ולהשיג את מטרתם, היינו לעורר את לבו למחשבות ולחרטה על מעשיו הרעים. כשליש מפרק כ“ח מוקדש לברכות ואילו היתר לקללות. תשעים ושמונה הקללות, לולא היו מחרידות בתיאוריהן, אפשר היה להתבשם מהיצירתיות הלשונית הססגונית…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: כי תבוא

פרשת תוכחה נוספת, מעין מקבילה, אנו מוצאים בספר ויקרא פרק כו. משום מה ראתה התורה לנכון להזהיר פעמיים את עם ישראל ולהפחידו בלשון דומה בביטוייה הקשים. על הדמיון ועל ההבדלים והמשמעות הנובעת משתי הגירסאות, עמדו במשך הדורות פרשנים רבים, ולא מענייננו כאן לעמוד עליהם. אנו נתייחס לשוני עקרוני – התוכחה בספר ויקרא נאמרה מפי ה‘ בגוף ראשון, לדוגמה:

וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ… וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם… וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם… וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ…

ואילו התוכחה בפרשה שלנו בספר דברים נאמרה מפי משה רבנו, לדוגמה

וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה‘ אֱלֹהֶיךָ… יְשַׁלַּח ה‘ בְּךָ אֶת הַמְּאֵרָה… יַכְּכָה ה‘ בִּשְׁחִין… וֶהֱפִיצְךָ ה‘ בְּכָל הָעַמִּים…

את דבריו של בורא העולם אנו חייבים לקבל כלשונם. לבנו לא ימלאנו לדון במניעיו ובכוונותיו, לא רק מפני היומרה שבדבר, כי אם בגלל חוסר אפשרותנו לרדת להבנת כוונותיו יתברך. דברי התוכחה בפרשה שלנו, גם אם נמסרו למשה רבנו בסיני, יצאו מפיו של משה וחדרו למחשבותיו ולהכרתו. מטבע הדברים היה מודע לדברי פיו. מכאן שהנסיון להבין אלו תובנות יכלו למצוא אחיזה בתודעתו וכיצד השפיעו הדברים הקשים שאמר על הלך רוחו הינו לגיטימי. לאור זאת השאלות המתבקשות וודאי ראויות.

בידוע שמשה היה אוהבם של ישראל. בכל זאת נאלץ להציג בפניהם את העונשים הקשים הצפויים לו אם לא ימלא אחר מצוות השם. חטאי הפשיעה, ההסתאבות, והשחיתות שבין אדם לחברו, עלולים לגרום – וזה מקרא מפורש –לכליון כמעט מוחלט של העם. ומה שבוודאי היקשה במיוחד על משה רבנו, שהעונשים פוגעים בעם כולו. אין הבחנה כלשהי בין רשע לצדיק, בין החוטא לחסיד, בין הפושע לאדם הישר, בין עשירי העם המושחתים לבין ענייו. במיוחד לאור גישתו המוצהרת של משה רבנו עצמו, כי אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ, כלומר שרק מי שחטא ופשע ייענש על מעשיו הוא ולא על מעשיהם של אחרים. ואילו בפרשתנו אין הוא עושה הבחנה. איך זה מתיישב עם דעתו או מצפונו. האם אותם עניי העם, שידם אינה משגת לקנות מזוזה לפתח בקתתם יהיה דינם כשל שועי העם המושחתים היושבים בארמונות ומנעימים חיים או הכוהנים הנהנתנים, אשר בהכנסות המקדש הם עושים לביתם ואילו עבודת ה‘ נעשית לכאורה מן השפה לחוץ. איך כל זה מסתדר בתודעתו של משה רבנו?

אין מנוס מהמסקנה, שמשה רבנו מודע לעובדה, שהתממשות חזונו האפוקליפטי במקרה שהעם יסור מהדרך הטובה, תפגע בקולקטיב כולו הנקרא עם ישראל. לא רק חורבן הערים ושאר הזוועות המחרידות צפויים, אלא הגלייה של כמעט כל האומה. העשיר והאביון, מקורבי המלכות והעוסקים במלאכה, זקן וטף. אכן ענישה קולקטיבית. מושג נוראי וחמור מאין כמוהו, המעורר שאלות קשות בתחום המוסר, הפילוסופיה, תורת הענישה, אשר אפילו בעולמנו הנאור פחות או יותר, אלפי שנים אחרי משה רבנו, טרם גובשה או התפתחה גישה כללית מוסכמת להתייחסות אליה. נראה לי שבעייתיות הענישה הקולקטיבית לא נעלמה מאדם חכם זה. לדעתי היה מודע לדברים שאמר. הוא הבין, שפשעים המבוצעים נגד האנושיות או נגד חלקים בעם עצמו בשם הקולקטיב, גם אם קולקטיב זה מוגדר כעם ישראל, חייבים להתכפר על ידי הקולקטיב כולו. אומנם לא ניתן להוכיח את אשמתו של כל פרט בקולקטיב ואין ספק שיחידים רבים בקולקטיב אף התנגדו בסתר, לעיתים אף בגלוי, לביצוע הפשעים, אבל גם אם לא אשמו, לא ניתן לשחררם מאחריות. הפשעים בוצעו בשם כולם, גם אם ללא ידיעתם, והם יושבים, כאימרה המפורסמת, באותה הסירה, ועונשם יהיה כמו זה של הפושעים עצמם.

נסיון עמנו מראה, שמשה רבנו צפה נכונה את שעלול היה להתרחש. בחורבן בית ראשון נענש כל העם. בחורבן בית שני זרם דמם של המתנגדים למרד יחד עם דמם של הקיצונים הפנטיים שחוללו אותו. השחיטה שביצעו הרומאים בדיכוי מרד בר-כוכבא גרם כמעט להכחדתו של העם כולו, שכידוע לא נשאל אם ברצונו למרוד ואשר, כידוע, רבים מבניו התנגדו למרידה.

נהגי מוניות הם לדידי הברומטר או הסייסמוגרף לאווירה הפוליטית בארץ. כאשר נהג מונית אומר לי „שכל אלה שלמעלה“ הם מושחתים, הוא אומר במשתמע, שהחל מהצמרת מתפשט נגע השחיתות לכל שכבות העם עד לשורשיו. השחיתות אינה נותרת בגיזרה הכלכלית בלבד, היא מתפשטת לכל הרבדים ומשתלטת עם הזמן על כל תחומי החיים. כמאמר הנביא אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת.

חוששני שבבוא הזמן תתגלה שוב האמת בחזון הבלהות של משה רבנו. כמובן שלא כל העם פשע ונהה אחר השחיתות. רבים וטובים מבני העם שחיו בצינעה והשתדלו לעשות רק טוב, יישאו גם הם באחריות הקולקטיבית של עם ישראל.

האם קיימת דרך או אמצעי להתפרק או להתחמק מראש מאחריות זו – מסופקני.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:

http://www.rabbi-miller.com