Paraschat haSchawua: Bamidbar

רציתי להתייחס לתפקידו של שבט לוי, המפורט בפרשה שלנו. תוך כדי שיטוט במירשתת (אינטרנט) ניתקלתי בתיאור מוזר של שבט לוי שנכתב על ידי רב פלוני…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: במדבר

כותב אותו רב: „לוי התבלט בקדושתו כבר מנעוריו, יחד עם שמעון מקנא הוא לכבוד דינה שחולל ביד גוי ערל“. על תיאור מעוות כזה ראוי להשיב בפירוט, אלא שהמקום צר כאן. אבל מאחר שהוא מופרך מיסודו, אתייחס אליו בקצרה. להצביע על לוי כאילו הוכיח במעשה הרצח את קדושתו, היה וודאי מקומם אף את כותב התורה. מהקשר הדברים נראה, שמטרתם של שמעון ולוי היתה חיסול אכזרי של הגברים בעירו של שכם בן חמור, ביזת הרכוש, הנשים והילדים. אפילו יעקב, אביהם של הרוצחים, אינו מסוגל לסלוח להם על מעשה מתועב פחדני וחסר-אומץ זה ועוד לפני מותו, על ערס דוואי הוא מתנער מהם, נוזף בהם ואף מקלל אותם.

אנסה להציג תיאור של מבקרי מקרא שונים, שגם אם לא כל נימוקיהם משכנעים, לפחות ניתן ללמוד מהם, שאת ההיסטוריה של עם ישראל בראשית התהוותו ניתן לראות באור שונה, ממה שהוא נראה על ידי מי שמחשיבים עצמם לשומרי תורת ישראל ולפרשניה הבלעדיים. בינתיים זה כבר מן המפורסמות, שגם בין הרבנים הגדולים שולטת ההכרה, שהתורה איננה ספר היסטוריה. לכן יכול כל אחד לעשות לעצמו ניתוח היסטורי כלבבו, בהסתמך על המקורות על פי דרכו, ואין זה פוגע בעיקרי אמונתו ובהכרתו הדתית.

קביעה מעניינת אצל הרמב“ם עלולה ליצור רושם, שמקורו של שבט לוי מוטל בספק. ואלו דבריו, „שכולם ביטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי“ (משנה תורה, איסורי ביאה, פרק יג). כלומר שבני שבט לוי נימולו כבר במצרים עוד לפני יציאת מצרים ובטרם שנימולו שאר בני ישראל. אינני יודע מאין שאב הרמב“ם מידע זה, ייתכן שמצא מדרש אגדה המספר על כך.

ידוע שהמצרים נהגו למול את צעירי כוהני הדת שלהם. וזאת זמן רב בטרם הופעת בני ישראל על מפת ההיסטוריה. יש על כך תיעוד ואף ציור קיר ( http://www.juedisches-recht.de/lex_erg_beschneidung.php  כ-2500 לפנה“ס). ידוע כמו כן שמשה גדל והתחנך כבן אצולה מצרי. האם ייתכן, שמשה גילה במצרים את האל היחיד שאין בילתו, והצליח לגייס חוג מאמינים גדול שאותם הקדיש ככוהנים לדתו? יש חוקרים הסבורים, שמשה רבנו פיתח את תורתו של אחנתון.

כבר כמאה שנים לפני משה ניסה פרעה בשם אחנתון להנהיג דת חדשה, שהיתה התפתחות קדם-מונותאיסטית. הוא העלה את אל השמש אתון – שקודם לכן היה אל מדרגה שנייה – למעמד של אל עליון, במקומו של האל אמון. יש מי שטוען שאחנתון היה מבשר המונותאיזם מאחר שהיה הראשון שהצהיר כי אתון הוא לא רק האל העליון, אלא האל היחיד. בכך העלה עליו את חמתם של כוהני הדתות האחרות, שהיו נהוגות לפני המהפכה הדתית ולכן מניחים שנרצח על ידם אחרי שתים עשרה שנות מלכות בלבד.

לאור נתונים אלה ניתן להניח, שמשה נאלץ לברוח עם שבט מאמיניו מרדיפות כוהני האלים הרבים שהיו למצרים. השבט של משה, שנקרא לו שבט לוי, השתייך כנראה במוצאו על העמים השמיים וייתכן שהיה קרוב בלשונו לשבטי העברים, אך לא בטוח שנמנה בעצמו על שבטי ישראל. קראתי לפני שנים ספורות בעיתון כלשהו על מחקר גנים שנערך אצל כל היהודים המשתייכים למשפחת הכהונה, שהיא כידוע משבט לוי. המחקר גילה גן מסויים משותף לכל הכוהנים, וגן זה משותף גם לעם פלוני באפריקה (אינני זוכר איזה), אבל אינו משותף לשאר היהודים. אינני יודע אם נתון זה מוכיח משהו ואיזו חשיבות לייחס לו, אבל אין ספק שרצוי לזכור זאת.

בפרק א בחומש במדבר מתפקדים בני ישראל לשבטיהם. התורה אוסרת לפקוד את הלויים והם אינם נמנים עם שאר בני ישראל. האם עובדה זו מורה על ניכור מסויים בין שבט לוי לבין שאר השבטים? אירוע המתרחש בעת המסעות במדבר עלול להצביע גם הוא על זרות בין שבט לוי לשאר השבטים. כאשר בני ישראל יצרו את עגל הזהב לאחר שהתייאשו מחזרתו של משה מהר סיני, מצווה משה על נאמניו, הלוא הם בני לוי, להכות בבני ישראל. באותו יום נופלים 30 אלף מבני ישראל חלל. האם אכזריות זו של שבט לוי נובעת מהעובדה, שלמעשה אין הם קרובי משפחה של שאר השבטים?

עינינו הרואות שניתן לחבר היסטוריה אלטרנטיבית לתולדותיו של משה. הרי תיאור מקוצר ותמציתי: משה היה מצרי שגילה (כמו אברהם אבינו בזמנו) את המונותאיזם ואת האמונה באל יחיד. הוא אירגן קבוצת מאמינים וברח איתם למדבר. בדרכו נפגש עם המדיינים, אשר גם הם האמינו באל עליון שקראו לו בשם יהו“ה. משה הגיע לכנען ומצא כאן את שבטי העברים שהיו פתוחים לקבל דת חדשה. הוא גילה להם את אמונתו וייצר את המיתוס של סיפורי האבות וסיפור יציאת מצריים. השבטים קיבלו את דת משה וקיבלו את שבטו ככוהני הדת.

אשר לנו, היהודים החיים כיום והקשורים לדת ישראל ולמסורתה, אין זה משנה, באם העובדות ההיסטוריות נוטות לעבר החרדים, המאמינים שהתורה ניתנה למשה על ידי הגבורה וכל תג שכתוב בתורה הוא בעיניהם קדוש, או שהעובדות ההיסטוריות נוטות לכיוון מחקרי המקרא השונים, חדשים כישנים. לנו היהודים משה רבנו הוא זה שגיבש את עם ישראל ונתן לו את התורה וקבע את הצווים על פיהם עלינו להתנהל בחיים. ספק אם משה רבנו, אבי הנביאים, צפה את העתיד כפי שהוא כיום ואם היה שבע רצון מהדרך שבה בחר העם הזה לחיות.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:

http://www.rabbi-miller.com