קראתי אצל מלומד פלוני, שכבר הקדמונים עמדו על תופעה היסטורית מוזרה: בני ישראל למעשה מלכתחילה לא היו מסוגלים כלל לקבל את התורה, משום שלא הוכשרו ולא היו כשירים לכך…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: יתרו
ניתוח קצר של הכתובים יראה לנו, שהנחה זו, עד כמה שהיא עלולה להפליא את מי מאיתנו, בהחלט מבוססת. בני ישראל עוזבים את מצרים, או נכון יותר נסים ממנה, בליווי אותות ומופתים. הם חוזים בפלא הגדול של טביעת החיל המצרי הרודף במי ים סוף (בנוסף לכל הניסים שכבר חזו במצרים עצמה), והם פוצחים בשירת הודייה כבירה. ולפני השירה מגלה לנו התורה: וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהוָ“ה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָ“ה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (שמות, יד, לא). משהו, משהו, נהוג לומר במקומותינו.
ואז – לא חלפו יותר משלושה ימים וכבר מתלוננים ניצולי פרעה על צימאון וחוסר מים מתוקים. אבל בזאת לא די, כבר מספר שבועות לאחר הניסים הגדולים הנ“ל בני ישראל שוב נתקלים במצב של חוסר מים ומרימים קולם בתלונות. התלונות כנראה שייכות להרגלי החיים של בני ישראל, אלא שהפעם הם מעלים בנוסף למחאותיהם את השאלה המוזרה והבלתי מובנת: הֲיֵשׁ יְהוָ“ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן (שמות יז, ז). בקושי חלפו שבועות מעטים מאז הניסים הגדולים וההודייה וההדואה באמונה בה‘-יתברך, וכבר מתעורר ספק במציאותו של ה‘ בתוך העם. איך ניתן להסביר פרדוקס מונומנטלי כזה.
אין כמעט ספק, שבני ישראל בצאתם ממצרים היו עובדי אלילים. לא ידוע לנו שהם הכירו וידעו מי הוא אלוהים. היפוכו, משה נאלץ מסיבה זו לשאול את ה‘ איך עליו להציג את האלוהים השולח אותו להציל אותם מיד המצרים ואשר בשמו הוא מדבר. כלומר יש לנו כאן עסק עם עבדים חסרי השכלה בכל הקשור לאמונת אבותיהם. עם נבער, שגם הניסים והנפלאות לא היה בכוחם להשפיע על תפיסת החיים שלו ולייצב את אמונתו למעלה ממספר ימים. ועדיין לא עמדנו בפרוטרוט על פרשת העגל. וכאן יוזכר רק בקצרה, שכאשר השתהה משה רבנו מספר ימים מעל המקובל על הר סיני, יצר העם את העגל והכריז לא רק את ההכרזה האבסורדית אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אלא את ההצהרה השיקרית, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. ומי הגה את השקר הזה, אם לא אותו העם ההפכפך, שרק שבועות מספר קודם לכן חזה במו עיניו, כיצד ניצל מידי מצריים.
גם מבלי להיכנס לכל סיפור המסע במדבר ומבלי להזכיר את כל הכעסים שהכעיסו בני ישראל את ה‘-יתברך, מתעוררת השאלה, למה ראה ה‘ לטרוח את כל הטירחה הזו עם העם המפגר, כפוי הטובה וקל הדעת, על מנת לשחררו מעבדותו. אין ספק שהיו עמים אחרים, שגם הם סבלו תחת עבדות ותנאים קטסטרופליים והוא-יתברך עסק דווקא בהצלת עם ישראל. תשובה על כך נותן משה רבנו בספר דברים: וְתַחַת כִּי (מפני ש-) אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם (דברים ד, לז). משה רבנו מדגיש עניין זה על מנת להבהיר, שלעם עצמו לא היו כל זכויות ושלא בזכות עצמו נגאל ע“י הקב“ה, אלא שהיתה זו חיבתו הגדולה של ה‘ לאבות האומה אברהם, יצחק ויעקב.
במקום זה ובהקשר עניינים זה מן הראוי לגעת בויכוח, המתנהל בין חכמי ישראל מזה דורות רבים. האם ישראל הינו עם סגולה והאם תכונה זו הינה גנטית או תכונה נרכשת. אשר לעניין עם הסגולה אפשר למצוא בדברי אלוהים למשה תשובה חד-משמעית. אלוהים מורה למשה, לומר את הדברים הבאים לעם: וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים (שמות יט, ד). הנה כי כן קושר אלוהים את אפשרות היות בני ישראל עם-סגולה עם שמיעה בקול ה‘.
עצם היציאה ממצרים היה מעשה חסד מצידו של הקב“ה, וקיום ההבטחה שנתן לאבות האומה. היציאה עצמה לא הפכה את העם לעם-סגולה וכמובן שלא היקנתה לעם סגולות מיוחדות. אם העם רוצה להיות עם סגולה, כלומר לעם הנבחר והחביב על אלוהים, הוא חייב לשמוע בקול ה‘ ולשמור על תנאי הברית (כלומר קיום מצוות וכל כיו“ב). קבלת התורה ושמירתה (המצוות כפי שנתקבלו ע“י ישראל בתורה שבע“פ) הם התנאי המקדמי, אשר יקנה לעם מעמד של עם סגולה.
ויש לשים לב ולהבחין, שגם במידה ועם ישראל ישמע בקול ה‘, יקיים את תנאי הברית וישמור את התורה, הוא אומנם יהיה עם סגולה מכל העמים, כלומר ה‘ יעדיף ויחבב אותו יותר מאשר את כל העמים האחרים (אשר גם הם בניו של הקב“ה). הוא יהיה העם היקר או היקיר בעיני ה‘. אבל עדיין אין עובדה זו מקנה לעם ישראל סגולות מיוחדות. להיות עמו החביב של ה‘ אין פירושו, שבני העם מתברכים לפתע בסגולות מיוחדות, כלומר בתכונות נבחרות ובכישורים יוצאי דופן, שהופכות אותם לעליונים על פני העמים האחרים.
את חיבתו של ה‘ ניתן לרכוש באמצעות שמירת הברית, וכך להיות לסגולה בעיני ה‘-יתברך. ואילו את הסגולות המיוחדות, התכונות המיוחדת, אינטלקטואליות ומוסריות, שעושות את האדם לערכי יותר, אותם ניתן לרכוש במאמצים ובעבודה קשה. דרך הפתוחה לכל עם ולכל באי עולם.
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com
