Paraschat haSchawua: Nitzavim – vaJelech

אחד הפיוטים היפים מראשית ימי הביניים מצא את דרכו לתפילת יום הכיפורים…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: נצבים – וילך

הסיגנון מקסים בעיברית הישנה שלו, ובעיקר התוכן שבה את ליבי. תמציתו מרוכזת במילים הבאות שצדו את עיני:

אַתָּה יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם, וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כָּל חָי, אַתָּה חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב … אחד הדברים שבני תמותה תמיד יערגו לו אבל לעולם לא יוכלו להשיגו, היא הגישה למחשבות הזולת ותחושותיו וחשיפתן, עניין השמור לו-יתברך לבדו.

הנושא בכללו, גבולות התפיסה של האדם לעומת הידע הבלתי נתפס של אלוהים, הינו תאולוגי-פילוסופי והוא מופיע בשורה קצרה בפרשה שלנו. בפרק כט פסוק כח אנחנו קוראים את האמירה הקצרה בת שמונת המילים:

הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָ“ה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם … פירושים רבים ניתנו לקביעה זו, ביניהם בעלי עמקות, ביניהם שיטחיים ואף מיסתוריים ודמיוניים שאינם מתאימים לחשיבה הגיונית. לא כאן המקום לדון בכל אלה, אבל מאחר שפטור בלא כלום אי אפשר, אצטט רק דוגמה אחת: במילה ניסתרות הכוונה כביכול לאותם בני האדם החוטאים בסתר, אבל נענשים בידי שמיים.

כדרכי בפרשנות אני מנסה להבין את פשוטו של מקרא ורק כאשר אין בו להסביר את עצמו, אני תר אחר הסבר המסתבר מן ההקשר ואשר יניח את הדעת. לדעתי בניסוח של משפט זה אין צורך לחפש הסברים ניסתרים. הוא אומר בפשטות, שאת הנסתרות, אותם עניינים שהאדם לעולם לא יוכל לרדת להבנתם, כגון סודות הבריאה וצפונות המחשבה של הפרט, שמורים לקב“ה בלבד. הם שייכים לתחום שלמעלה מהשגתנו ואין טעם ואולי אף חל איסור על הניסיון להיכנס לתחום זה ולנסות להבין את מה ששמור לו-יתברך, להימנע מהסגת גבול האלוהות. לעומת זאת הדברים הניגלים, כלומר אלו שהאדם מסוגל היה להבינם בשיכלו בעת מתן תורה, ואלו שנתגלו לנו באמצעות המדעים מאז כתיבת התורה וכן אלו שעתידים להחשף בעתיד, הם נחלתו של האדם. מחציתו השנייה של פסוק זה ‚לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת‘ מטילה על האדם את החובה, לקיים את מצוות התורה.

היופי בפסוק זה, שהוא מבטא במילים ספורות אמת תאולוגית, אפשר גם לומר אמת אמונית חשובה. מבחינת מיקומו הוא מפתיע. כאילו ניזרק לתוך הטקסט ללא הקשר ענייני לקטע שלפניו או לקטע שלאחריו. אם היה הטקסט לקוח מתוך רומן או סיפור עלילה, הייתי מתרשם, שהיה זה הבזק של מחשבה, שעלתה בדעתו של המחבר והוא מיהר להכניסה לכתובים לפני שתישכח.

חשיבותה של אמת זו לדת ישראל, למאמינים ולעוסקים בה, הובהרה לי ביתר שאת כבדרך מקרה בשוטטות באינטרנט. מצאתי דיבור או הסבר באתר של אחת מחצרות החסידות החשובות (שמה אינו מענייננו כאן), לנושא הקשור לתחום הניסתר. ההסבר ניתן בתשובה לשאלה, מה הם הסתרי תורה. מאחר שגישה והלך מחשבה מעין זה אופייניים לחוגים אלה, אביאו כלשונו.

מתוך התשובה אצטט קטע קטן:

„סתרי התורה שמלובשים בבריאה, הם בעצם השכל של השם-יתברך עצמו. סתרי התורה האלו בעצם משקפים את השכל של השי“ת עצמו. פירוש: כידוע השכל האנושי של האדם נבדל מהשכל של השי“ת. והשכל של השי“ת הוא שכל אחר לגמרי. וכל מה שנדמה לאדם כאילו הוא מבין את השכל של השי“ת, הרי שזה רק בשכל האנושי של עצמו. אך באמת מצד האמת, רק מי שנכלל בא“ס ויש לו את השכל הנקנה, רק הוא באמת מבין את השכל של השי“ת.“ קראתי קטע זה מספר פעמים והפכתי בכל מילה.

אני מודה, שהביטויים ‚השכל הנקנה‘ ושל ההגדרה ‚מי שנכלל בא“ס‘ (א“ס כנראה קיצור של אין-סוף) אינם נהירים לי. אלא שאין זה משמעותי. עצם הרעיון, שבן תמותה, ולא משנה לאיזו רמת התפתחות הגיע שיכלו, או לאיזו דרגה של תודעה הובילה אותו ההתעמקות בעצמו ובסודות העולם, יעז לדבר על השכל האלוהי ומעלה בדעתו את האפשרות להבין את „השכל של השם יתברך‘, אין הדעת סובלתו. ישקול כל קורא לעצמו, איך להתייחס לרעיון נפסד זה.

אל עצמי אני מפנה שאלה רטורית, שלא אוכל להשיב עליה: האם ראשי החסידויות הגדולות, שלמדו תורה ומכירים ללא ספק אותה ואת פירושיה בעל פה, דילגו על המילים „הַנִּסְתָּרֹת לַה‘ אֱלֹהֵינוּ“, האם מעולם לא היהרו בגבולות שבין האדם לאלוהים? ומה על תפילתם ביום כיפור אַתָּה יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם, האם היא נאמרת רק מן השפה ולחוץ?

השאיפה להבין נסתרות, ואפילו הנסיון לחדור לסודות הבריאה כמו גם לסודות הנפש, מובנית כנראה במוח האנושי. ייתכן שיש לברך על כך, ואפילו לחוש אמפתיה מסויימת לשאפתנות זו. גם אנשי המדע מנסים לגלות תעלומות. אבל אין לי כל הבנה לאותם מבני עמנו, שחושבים את עצמם לאדוקים בדת ישראל ולמאמינים באלוהי אבותינו, המנסים בעזות פנים להגיע להבנת השכל האלוהי, שהיא הבנת היישות האלוהית.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com