Paraschat haSchawua: Balak

0
25

סיפורו של בלעם בן בעור הוא יצירה סיפרותית מיוחדת ביופייה. היא מרעיפה שבחים נהדרים על ישראל, שאין כדוגמתם בכל התנ“ך…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: בלק

הסיפור עצמו עוצר בקירבו סיפור נוסף, על אתונו של בלעם הרואה את מלאך אלוהים ואף פותחת פיה ונוזפת בבעליה. תוספת זו כשלעצמה אינה תורמת דבר להבנת תוכן העלילה. היפוכו, הסיפור כולו מעלה תהיות ושאלות רבות וכבר חכמי התלמוד ראו בסיפור צדדים מוזרים. לכן הביעו את הדעה, „משה כתב ספרו ופרשת בלעם“ (מסכת בבא בתרא יד ע“ב). כלומר שמשה רבנו כתב את התורה ובנוסף, כנראה לא בהקשר או ברצף אחד איתה, את סיפורו של בלעם המופיע בפרשת בלק.

המסורת והאמונה קבעו את הכלל, שמשה הוא שכתב את כל התורה כולה. אבל כבר בזמנו התגלו לתנאים ולאמוראים בקיעים בגישה זו. לא הכל בתורה מסתדר מבחינת הזמנים ומבחינת ההבנה. לכן הם ניסחו אקסיומות שונות, מעין הנחות יסוד, המאפשרות ליישר את ההדורים ולשבר את האוזן הספקנית. בין הנוסחאות השונות שהם המציאו היתה למשל הנוסחה, שאין מוקדם ומאוחר בתורה. נוסחה זו גישרה על שאלות רבות. דעה נוספת היתה גאונית אף יותר: „התורה נכתבה מגילות מגילות“. יש על כך אפילו דיון בגמרא: „אמר ר´ יוחנן משום רבי בנאה: תורה – מגילה מגילה ניתנה… ר´ שמעון בן לקיש אומר: תורה – חתומה ניתנה“.

רש“י מסביר את ההבדל בין שתי גישות אלה: „מגילה מגילה ניתנה – כשנאמרה פרשה למשה במהלך כל הארבעים שנה היה כותבה, ולבסוף מ´ שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן. חתומה ניתנה – לא נכתבה עד סוף ארבעים לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן…“.

הרמב“ן (בהקדמתו לספר בראשית) מבאר שלפי הדעה שהתורה ניתנה מגילות מגילות, משה ברדתו מן ההר כתב מתחלת התורה עד סוף ספור המשכן, וגמר התורה כתב בסוף שנת הארבעים… אבל לדברי האומר תורה חתומה נתנה, נכתב הכל בשנת הארבעים.

וכאן מתבקשת השאלה, מניין ידע רש“י (1040 בקירוב – 1105), שמשה רבנו, שחי למעלה מאלפיים שנה לפניו, „חיברן בגידין ותפרן“? כמו כן אני שואל, מניין ידע הרמב“ן (1194 – 1270 בערך), מתי כתב משה אילו חלקים?

פרשנים רבים ניסו במשך הדורות לתרץ את דברי קודמיהם והוסיפו עליהם מהגיגי ליבם בהתאם למידע הכללי ורמת התרבות והמחקר שהיתה נפוצה בזמנם והיתה מנת חלקם.

הסברם של התנאים והאמוראים על התורה שניתנה מגילות מגילות נראית משכנעת. ייתכן שהיתה בידם מסורת שנמסרה במשך הדורות מפה לפה, או שביססו את דעתם על דרך החשיבה ההגיונית. לא סביר להניח ואין לנו ממצאים, שבעת העתיקה נכתבו ספרים עבי קרס, כמו במתכונת חמשת החומשים. כל מה שנכתב יכול היה להיכתב על מגילות קלף, על קירות, להיות מוטבע על חרסים או להיות חרוט על אבני בזלת. על קיום ספר תורה במתכונתו הנוכחית לא נמסר לנו בכל כתבי הנביאים. כל שאנחנו יודעים הוא, שגולי יהודה בחוזרם מבבל הביאו איתם מגילות רבות, אותן לקחו עימן בצאתם לגלות. חוקרי המקרא בעת החדשה מניחים, שעזרא הכהן ואנשיו קיבצו את כל המגילות שהיו בידיהם והשלימו את מלאכת חיבור התורה והנביאים במתכונתם הנוכחית.

הסבר זה אינו פוגם באמונה שהתורה נכתבה בהשראה אלוהית ואינו גורע מקדושתה של התורה.

נחזור לפרשתנו. אחרי הברכות היפות של בלעם, כך מדווחת התורה, החלו בני ישראל לזנות אל בנות מואב. על כך נענשו במגפה שהכחידה עשרים וארבעה אלף איש. לאחר מכן מצטווים בני ישראל לנקום במדיינים. הם יוצאים למלחמה נגד מדיין וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב (לא, ח). למה את בלעם? הוא בוודאי לא היה לוחם. הוא היה נביא, ואף שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן (כד, טז). ואבן-עזרא מפרש: ויודע דעת עליון – בדרך נבואה לא בקסם.

אני אפילו חושב, שבלעם בסירובו לקלל את בני ישראל, גילה אומץ אזרחי לדוגמה. הוא אומר בפירוש לשליחי המלך בלק, אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָ“ה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה (כב, יח). מי מעז לדבר כך אל מלך?

עניין סתום המעורר מחשבה: בפסוק כ‘ אומר אלוהים לבלעם, אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. הוראה ברורה וחד-משמעית. בלעם עושה כמצווה, ויוצא למחרת בבוקר רכוב על אתונו לדרך. ואז מספר לנו המקרא, וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָ“ה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ (כב, כב). למה חרה לאלוהים ולמה נשלח המלאך? המקרא אינו מפרש. אבל בהתאם לפרשנות המקובלת ידע אלוהים על כוונתו של בלעם לקלל את ישראל, כלומר להמרות את פי ה‘. הסבר דחוק ביותר. כל התנהגותו ודיבורו של בלעם מעידים על רצונו להתנבא בהתאם למצוות ה‘.

מספר פסוקים לאחר מכן, בקטע המקסים על האתון המדברת, עוצר המלאך עם חרב שלופה את בלעם. בלעם אינו שואל את המלאך לסיבת הופעתו. מכל מקום לא נראה שהוא סס להגיע אל בלק: וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יְהוָ“ה … וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי.אבל המלאך מורה לו להמשיך בדרכו וחוזר על מה שכבר נאמר לו בחזון הלילה: אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר.

עניין מוזר נוסף. רצח בלעם.

היושר האינטלקטואלי מחייב לשאול, במה חטא בלעם? ולמה עד היום הוא מכונה בפי לומדי התורה בלעם-הרשע? ההסבר במקרא לדעתי דחוק: אחרי המלחמה במדיינים קוצף משה על הלוחמים, על שרק את הגברים הרגו ואת הנשים חננו ולקחו בשבי. הוא מוסיף, הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהוָ“ה עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה (לא, טז). משה מסביר, שבלעם עודד את בנות מדיין לפתות את צעירי ישראל, על מנת שאלה יוענשו על ידי אלוהים. דבריו של משה אינם סבירים. איזה עניין יכול היה להיות לבלעם לסבך את בני ישראל בחטאים ולסבך את עצמו עם אלוהים. בעיקר שהוא ידע שאלוהים עומד לצידם של בני ישראל.

ייתכן שההסבר לשינאה שרכשה המסורת לבלעם נמצא בסיכומי ההיסטוריה שעורך משה רבנו בפני העם בספר דברים. שם (פרק כג) הוא מפרט בין השאר, מדוע לא יבוא מואבי בקהל ישראל עד עולם. סיבה אחת היא, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וסיבה נוספת, וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר … לְקַלְלֶךָּ וְלֹא אָבָה יְהוָ“ה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם…

אני תוהה ובוהה על מילים אחרונות אלה. המסר שלהן הוא, שבלעם ביקש מאלוהים להרשות לו לקלל את ישראל. חיפשתי בפרשת בלק חזור וחפש, ולא מצאתי כל רמז להנחה, שבלעם ביקש משהו מעין זה, ויותר מכך, אפילו לא סימן לטינה כלשהי מצידו כלפי בני ישראל.

האם מותר לשער, שקדושתה של התורה מנעה מן החכמים לעסוק בשאלות אלה עד היום הזה? אתמהא.

לבסוף הערה שאולי אינה שייכת לכאן:

הנביא מיכה, שחי בתקופת בית ראשון והיה כנראה מתלמידיו של ישעיהו הנביא (אמצע המאה ה-8 לפה“ס), אומר משהו החורג מהגישה הכללית כלפי בלעם, וכנראה נאמר בשיבחו: עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר (מיכה ו, ה). אולי היתה בידי מיכה מסורת שונה.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com