Paraschat haSchawua: Kedoschim

הכותרת של הפרשה עלולה להטעות את הקורה הפשוט. יש בה להשיא את הקורא למחשבה, שמדובר בעם של קדושים, היינו בעם ישראל שהוא קדוש…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: קדושים

ואם ימשיך הקורא לעיין בפרשה, הוא יימצא אימרות המאששות גישה זו, כגון:

קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי (יט, ב). וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים (כ, ז). וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי (כ, כו) ועוד…

כבר בתקופה מוקדמת מאוד מצאו חז“ל, כי יש סכנה במחשבה זו. התואר קדוש מיוחד רק לבורא-יתברך וכבר עמדתי על כך המקומות אחרים. על מנת להציב משקל נגד לגישה זו, קבעו כבר מתקיני ההפטרות בתחילת בית שני, שבשבת פרשת קדושים יש לקרוא הפטרות מסויימות, המתקנות את הרושם של עם קדושים. שלוש הפטרות אלטרנטיביות נקבעו ובשלושתן מדגישים הנביאים, שעם ישראל רחוק מלהיות בעל תכונת הקדושה.

הפטרה אחת היא מספר עמוס פרק ט. הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הקדוש ברוך הוא משווה את עם ישראל לכושים. בין אם התכוון לומר בכך, שהכושים נחשבים לעם נחות וכך גם בני ישראל או שבמקרה הזכיר דווקא את הכושים ואין הכוונה להנחית אותם. מכל מקום רצה לומר, שאין ייתרון לעם ישראל על פני כל עם אחר. ומוסיף הנביא לנזוף בבני עמו: הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר. כלומר שאין בזה ייחוד שאלוהים העלה את בני ישראל ממצרים, גם עמים אחרים העביר ממקום למקום. ורמז כאן, שהוא יכול להמשיך בחילופי עמים ואזרחים.

הפטרה שנייה לקוחה מתוך יחזקאל פרק כ: הנביא מזכיר לבני ישראל אֶת תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם, וממשיך לטעון בשם ה‘ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד, ומוסיף וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ, וכמו כן בְּחֻקּוֹתַי לֹא הָלָכוּ וְאֶת מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ. ובלשון זו מכה הנביא בשבט אפו את בני עמו.

גם ההפטרה השלישית לקוחה מתוך יחזראל פרק כב. בין כל החטאים אשר חטאו בני ישראל אזכיר רק מתוך פסוק כו: כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ.

שלושת ההפטרות נקבעו כאמור, על מנת שלא יגיעו הקוראים לידי הירהור בדבר אפשרות של תכונת הקדושה שבה נתקדשו כביכול אבותינו במדבר.

חכמי ישראל בתקופות מאוחרות יותר עמדו גם הם על הבעייה, שהיהודים עלולים לחשוב שהם שייכים לגזע קדוש או שאלוהים השרה עליהם מקדושתו ועשה אותם לעם מיוחד. הם היו ערים לסכנת תחושת הייחוד וניתחו את מושג הקדושה כל אחד על מי דרכו. כבר דנתי בנושא ולא אחזור על כל מה שנאמר כבר בעבר. רק לסכם במשפט אחד: מכל תארי ה‘ יש רק תואר אחד שמתאים לו, ולו בלבד וזה תואר הקדושה. וזאת משום שאין באפשרותנו להשיג ולהבין תואר זה.

בדומה לרעיון הקדושה, שבו טעו כבר רבים ותמימים, גם רעיון הבחירה של עם ישראל נתפס באופן מוטעה על ידי אלו המשננים אותו. היהודי הדתי חוזר בפעמים רבות בתפילה על המילים „אתה בחרתנו מכל העמים“. המילים „אתה בחרתנו“ הפך למטבע לשון, המציין כביכול את עדיפותו האינטלקטואלית ו/או האנושית ו/או את קירבתו לריבון העולמים, על פני עמים אחרים. כמובן שזה דמיון שווא (פמטזייה במובנה הפשוט) וחכמינו כבר עמדו על כך והבהירו, שהבחירה אינה מרמזת כביכול על כך שהעם הזה הוא עם נבחר על פני הגויים והינו משהו מיוחד, כי אם הבחירה הטילה על עם ישראל חובות מסויימים.

ייתכן שהמחשבה שעם ישראל הינו עם נבחר ועולה על הגויים, עזר לעם זה לשרוד בין אויביו הרבים בימי גלותו. אלה שמאז שהסתיימה הגלות, לפחות עבור כל אלה שמעדיפים לחיות במדינת היהודים, הגישה של עם נבחר היא לא רק טורדנית ואווילית, כי אם גם מזיקה. בני האדם מאבדים את קנה המידה ואינם תופסים את המציאות שבה הם חיים.

מחלה נפשית מסויימת נקראת „פיצול האישיות“. אנשים הסובלים מהפרעה זו תופסים את עצמם ואת עולמם מתוך ראייה דרך אספקלריות שונות, כל אחת מאישיויות אלה רואה משהו שונה, ומתנהג בהתאם. בדרך כלל אצל הלוקה בהפרעה קיימת אישיות ראשית, שהיא האישיות האמיתית של האדם; לצידה מתקיימת אישיות אחת או יותר, בעלת אופי נבדל, השונה בעיקר בזכרונותיה. לעתים ישנה מודעות חלקית לקיום הזהויות האחרות.

לעיתים מתעורר אצלי הרושם. שבני ישראל החיים בציון אינם בטוחים אם הם עם ככל העמים או שהם עם נבחר העולה במובנים ערכיים רבים על פני הגויים. התנהגות המדינה, ולא רק התנהלות השלטון, כלפי עמים אחרים היא לפעמים יומרנית מתגאה ועליונית ופוגענית ולפעמים מתחננת ומתרפסת ומיללת מפחדי קיום והשמדה, כאילו היא לא בעלת הצבא החזק במזרח התיכון ובעלת ברית של הגדולה במעצמות העולם. אילו היתה המדינה אישיות אנושית, הייתי שואל אותה: אולי תחליטי סופסוף מי את?

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com