- haGalil - http://www.hagalil.com -

Paraschat haSchawua: Mischpatim

אני לא רוצה ליצור את הרושם, שפרשה זו משעממת, אבל מה שבטוח שהיא מבלבלת. כולה רצופה הוראות שהן בחלקן משפטיות, כאילו נלקחו מספר החוקים, בחלקן מוסריות טהורות, כאילו נלקחו מספרי הפילוסופיה (כולל ספרי הכתובים שבתנ“ך), בחלקן בעלות תוכן דתי, שמקומן בספר עיקרי האמונה, וכל זה לא מסודר אלא מעורב אחד בשני…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: משפטים

להמחשה קטע מפרק כג:

ה כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ – עזור לו (כלל מוסרי).

ו לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ (כאילו לקוח מחוק בתי המשפט).

ז מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק (כלל מוסרי).

ח וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח (חוק העונשין).

ט וְגֵר לֹא תִלְחָץ (כלל מוסרי).

י וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ (הוראות לחקלאים).

בהקשר זה אזכיר גם את עשרת הדיברות, אשר בנעורי לא עשו עלי ועל חברי כל רושם, אם כי ידענו אותם בעל פה, שהרי בכל בית כנסת הם מופיעים מעל ארון הקודש וממילא קוראים אותם. ניקח לדוגמה את הציוויים לֹא תִרְצָח… לֹא תִגְנֹב (שמות כ, יב). קודם כל מדובר בהוראות שאין סנקציות בצידן, כלומר לא מוזכר כאן כל עונש. אומנם בפרשה שלנו מופיעות גם הסנקציות, למשל: מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת (שמות כא, יב), כלומר שהעונש על רצח הינו מוות.

אז מה אומרים לנו עשרת הדיברות? אני אומנם יודע, שספרים שלמים, ולא מעטים, בין כאלה שנכתבו על ידי בני ברית, בין כאלה שנכתבו על ידי נוצרים, אשר גם הם מחשיבים אותם ביותר, דנו בנושא זה. אלא שלנו, הילדים, היה ברור, מה שידוע לכל בר-דעת, שאסור לגנוב וכמובן שאסור לרצוח.

יש על כך אפילו דיון מעניין במידרש. נשאלה להם שאלה רטורית: מדוע הוענש קין על רצח אחיו הבל. הרי לא היה קיים אז כל חוק שיאסור זאת. תורה שבכתב לא היתה עדיין בעולם ואפילו תורה שבעל פה לא היתה קיימת. ויכול היה קין לטעון, שלא נצטווה על איסור רציחה. ועל כך אומר המידרש, שאיסור שפיכת דמים הוא מאותם דברים שאין צריך לאומרם לאדם, אלא האדם באשר הוא אדם, חייב לדעת זאת מעצמו.

וכך גם בפרשה שלנו. לפנינו מצוות, או חוקים ומשפטים, כמו כן צווים מוסריים, שחייב לדעת אותם האדם, באשר הוא אדם, מעצמו. עבור התורה לא היה הבדל בין המצווה שלא לגנוב לבין המצווה שלא להתאנות לגר ליתום ולאלמנה. בין אם המדובר בסעיף חוק שעונש בצידו, בין אם המדובר בהלכה מוסרית או כלל מוסרי. על פי הבנת התורה יש להם משקל שווה. אומנם נכון שיש מצוות שהעובר עליהן אינו נענש בידי אדם, אבל אין זה אומר שהוא נפטר מעונש, אלא שהעונש הינו בידי השמיים, ובהתאם לתורה עונשים אלה שווים במשקלם. כלומר עבירות שבין אדם למקום (כולל עבירות נגד המוסר האנושי או המוסר התורתי) ועבירות שבין אדם לאדם (המופיעות בדרך כלל בכל ספר חוקים פלילי ואזרחי), הם בעלי אותו משקל וחשיבות.

במקומותינו, במציאות שאנו חיים בה כיום, כאשר יש לנו תחושה, שפלוני נהג שלא ביושר ובאופן המנוגד לרגש המוסר הבסיסי, אלא שלא ניתן להדביק לו תווית של פושע ולהענישו, כיוון שלא עבר בפירוש על החוק, למקרה כזה העשירה אותנו שפתנו בביטוי פשוט אבל קולע. אנחנו אומרים שלאדם זה אין אלוהים.

העיתונים ואמצעי התקשורת האחרים מדווחים מדי פעם, לאחרונה בתכיפות גוברת והולכת, על עברייני הצווארון הלבן. נגד רובם אין ראיות שאכן עברו על עבירה המוגדרת בחוק. כלומר שאת מרביתם לא ניתן להעמיד לדין ולהעניש, וכמובן שעקב כך לא ניתן לפצות את מרבית הניזוקים שסבלו או שאפילו התרוששו והגיעו לפת לחם.

ואני שואל: כל אותם בעלי הצווארון הלבן, בין אם הם מנהלי בנקים, מנהלי חברות ממשלתיות, מנהלי תאגידים, או אלה העומדים בראש רשויות השלטון, האם לאלה מביניהם, העושקים את בני עמם וגורמים לצער וסבל בל ישוער (ובסוגריים אפשר להוסיף, שיש ביניהם גם חובשי כיפות ואפילו כאלה שהולכים לחצרות של רביים ומסתודדים עם מקובלים), האם אפשר לומר, שלכל אלה אין אלוהים?

שבת שלום

http://www.rabbi-miller.com