Paraschat haSchawua: Vaera

לפי מה שכתוב בתורה התרחשו מכות מצרים ברצף אחד. בין מכה אחת לשנייה כמעט שאין הפסקה. משה ואהרן מאיימים, פרעה דוחה את האיום, המכה מונחתת, פרעה מתחרט, המכה חולפת וחוזר חלילה. כמובן שבין מכה למכה מרחיבה התורה בתיאור גודל הנזק וכיו“ב, אבל הרושם הוא של רצף אחד של אסונות. וכאן מתעוררת השאלה: האם ייתכן דבר כזה? לפי הערכה פשוטה שלי (כמובן לא מדעית), כל מדינה היתה מקסימום אחרי המכה הרביעית מתמוטטת. בנוסף נשאלתי על ידי אחד מחוג מאזיני, כמה זמן נמשכו המכות. ולמען האמת, זו שאלה טובה…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: וארא

תשובה לא היתה לי ועדיין אין לי. הנתונים בתורה אינם אינפורמטיביים. הרמזים על כך בכתובים אינם מדוייקים וחכמים שונים ערכו חישובים שונים. אינני חושב שיש על כך הסכמה כללית, מאחר שכל החישובים מבוססים על השערות או על רמזים בלתי מדוייקים בתורה. אף אני אנסה כוחי בהשערה ובמידת הסבירות שמעניק להם הטקסט המקראי.

לכל מכות מצרים, לבד מהעשירית (מכת בכורות) אפשר לתת הסברים טבעיים. כולם התרחשו בזמן מן הזמנים במציאות, במצרים וגם במקומות אחרים (כך החוקרים). כמו כן אנחנו יוצאים מההנחה, שבני ישראל שהו במצריים בין מאתיים לארבע מאות שנה. תוך כדי השתהותם במצרים התרחשו מדי פעם אסונות, כגון אלו המתוארים במכות. השלטון המצרי, כמו כל שלטון אחר, מחפש תמיד מישהו שניתן להטיל עליו אשמה, על מנת לתעל אליו את זעם ההמונים. סביר להניח, שבמקרי אסון, שוודאי התרגשו מפעם לפעם על מצריים, חיפשו את האשם, כרגיל, במיעוטים זרים. והמיעוט הזר שהתאים לכך במיוחד, היו העיברים. אסון הארבה למשל ניחת על המצרים וודאי לא רק פעם אחר. וגם האסונות האחרים יכול שהתרחשו במשך תקופת שהייתם הארוכה של בני ישראל במצריים. כמה נוח למצוא פורקן לזעם ותיסכול ההמונים, כאשר מפנים אותם לאוייב פנימי כביכול.

בתולדות עם ישראל זכורה לרעה תקופת הדבר השחור באירופה. מגיפת הדבר יובאה על ידי חולדות מהמזרח הרחוק לאירופה ובשנים 1347 עד 1353 היכתה וקטלה וגרמה למותם של 25 מיליון בני אדם, שליש מאוכלוסיית אירופה ניכחדה. ואת מי האשימו באסון? כמובן את היהודים, אשר הרעילו כביכול את הבארות. ולגויים ובעיקר למסיתים היתה אפילו „הוכחה“ משכנעת: היהודים נפגעו מהמגיפה פחות משאר האוכלוסייה בקירבה חיו. לנו ברור, מדוע לא נדבקו היהודים באותה קלות מהחיידקים כמו שאר העמים ביניהם ישבו. היו אלה כללי ההיגיינה שהיו נהוגים אצל בני ישראל מאז מתן תורה ואשר לא היו נפוצים במידה כזו בקרב הגויים. עלילת הרעלת הבארות גרמה ליהודים אסונות גדולים יותר מהדבר עצמו. הגויים, ובעיקר השלטונות ובעלי השררה, ליבו את יצרי ההמונים ואלה ניפנו לפרוע ביהודים ולגזול את רכושם ולהביס את בתיהם.

נשוב למצריים. בתודעה הקולקטיבית של עם ישראל נצרבו האסונות במצריים כמפגעים שגרמו להם סבל רב ועליהם סופר מדור לדור. במשך הדורות התעבה זכרון האסונות לרצף סיפורי אחד וייתכן שכך נוצרה מסורת המכות. סברה זו שלי אינה חופפת בכל פרטיה את המסורת המקובלת, או נגיד את לשון המקרא. אבל גם פרשנויות של גדולים וחכמים אינן מתאימות תמיד לנוסח שנקבע בתורה. בספר תהילים בפרק עח ובפרק קו מוזכרות שבע מכות בלבד, ולא עשר כמניינן בתורה. יש מן החוקרים הסבורים שדווקא הנוסחים שבספר תהילים הם הקדומים יותר. גם באשר לתוכנון של מכות מסויימות אין המסורת אחידה באשר לפירושן. אין תמימות דעים באשר למובנן של המכות ברד או שחין למשל. זו הסיבה לכך שעדיין יש מי ששואל שאלה זו או אחרת הקשורה לנוסח המסורה.

לא השאלות הן שמכשילות את האדם בדרכו בחיים. במידה ואנשי הדת ופרשני המקרא והאמונה מרגישים בצורך להסביר עניין זה או אחר בדרך ההיגיון ושיקולי הסבירות, הם תורמים לחיזוק האמונה, ואין לראות בכך ספקנות באמונה ובתורה.

ניקח למשל את ענייני המספרים המופיעים בכתובים, המעלים לעיתים תמיהות. כאשר מדובר על שנות חייהם של אישים מסויימים, אשר חיו מאות בשנים (עניין שאינו מתקבל על הדעת) מחפשים לכך הסבר בדרך שונה של ספירה. כאשר בתורה יוצאי מצריים נמנים בלמעלה ממיליון וחצי (הגברים לבד מנו שש מאות אלף איש), איש אינו יכול להעלות בדעתו, שאכן מספר עצום כזה של בני אדם תעו במדבר במשך ארבעים שנה. אלה שתי דוגמאות בלבד וניתן למנות רבות יותר. שאלות המתבקשות מטקסטים כאלה אינן פוגמות במסר שמעבירה התורה ואשר שימש כמצע האמוני של עם ישראל וכמדריך המוסרי, שהדריך גם עמים אחרים בדרכם.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד“ר גבריאל מילר נא לפתוח את האתר

http://www.rabbi-miller.com