מקובל להאמין, וזו דעתם של הפרשנים והחכמים, שהאדם הראשון שהאמין באלוהים היה אברהם אבינו. עד שלא יבוא מישהו שיוכיח את ההיפך, תישאר הנחה זו קיימת. בפרשה זו מסופרים הרבה עניינים בעלי חשיבות אמונית, ואני רוצה לעסוק בשאלה שעלתה בדעתי בהקשר זה…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: וירא
כולם זוכרים את האירוע על אבימלך מלך פלישתים, שלקח אליו את שרה אשת אברהם מאחר שהוטעה לחשוב שהיא אחותו של אברהם. מבלי להיכנס לפרטי הסיפור ולספר את כולו, נסתפק בקטע קטן.
וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ. אבימלך מתחנן על נפשו ופונה אל אלוהים: וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג.
אבימלך מתלונן בפני אברהם על שהטעה אותו. הם משלימים. אברהם מתפלל על אבימלך ואלוהים סולח לו. אבימלך גם מבקש בשלב מאוחר יותר מאברהם, וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ.
עינינו הרואות שאלוהים מופיע אל אבימלך. כלומר שאבימלך מכיר אותו. כמו כן אבימלך ואברהם משוחחים ביניהם ומזכירים את אלוהים, והרי זה אותו אלוהים. אנחנו יודעים שיש רק אלוהים אחד, אבל מסתבר שגם אלימלך ידע זאת. לא מוזכר בשום מקום שאלימלך היה עובד אלילים. וגם אילו היה עובד אלילים מלכתחילה, סביר להניח שאחרי הופעת אלוהים אליו הוא היה משנה דרכיו ואמונתו. ואולי גם שינה את דרכו והחל להאמין באותו אלוהים של אברהם, אליו פנה אבימלך בכינוי אֲדֹנָי. סברה זו היא יותר מאשר השערה בלבד, כי אבימלך שנוכח ביכולתו של אלוהים להעניש רשעים ומאידך ולתגמל את ההולכים בדרכיו, לא מתקבל על הדעת שלא נטה להאמין ולעבוד את אלוהים, שהיה גם אלוהיו של אברהם, באשר יש רק אלוהים אחד, ואלוהים זה לא שייך לאף אחד וכל אדם יכול האמין בו ולעבוד אותו. ואז נשאלת השאלה, מה המיוחד באמונתו של אברהם ולמה נבחר הוא לייצג את אמונת הייחוד עלי אדמות?
ייתכן שגם המקרא ראה בעייה זו ורצה להקדים תשובה לספקנים, כי מיד אחרי אירועים אלה מסופר סיפור מזעזע, המתחיל במילים אלה:
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. וכאן מתחיל סיפור העקדה. אלוהים דורש מאברהם להקריב את יצחק בנו לקורבן. הסיפור ידוע. ידוע גם שבסוף מופיע מלאך ומונע מאברהם לשחוט את בנו ובמקומו מזמן אלוהים למקום אייל וזה מועלה לקורבן במקום יצחק. חכמים רבים דנו ודרשו בסיפור מכיוונים שונים והפכו בו בלי סוף.
השאלה המטרידה מכולן היא, למה היה צריך את הסיפור המצמרר הזה, שגרם כנראה למותה של שרה אימנו, אמו של יצחק, אשר קיבלה כנראה שבץ לשמע הסיפור, הגם שהסתיים בצורה חיובית.
התשובה כנראה טמונה במשפט הראשון של האירוע הזה. אלוהים מנסה את אברהם. לשם מה הנסיון. על מנת לבחון את אברהם באם הוא מאמין באלוהים כמו כל אדם אחר, למשל כמו אבימלך, שראה ונוכח בכוחו וביכולתו, או שאמונתו של אברהם היא ללא תנאי. אמונה שאיננה שואלת שאלות, שאינה תלוייה בשכר למקיימיה ובעונש למכחישיה, שאינה תלוייה בהופעת אלוהים, שאינה תלוייה בהתגלות, שאינה תלוייה בניסים. אמונה טהורה שאין בילתה. אחרי הנסיון מאשרים לאברהם מן השמיים: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי. זוהי יראת אלוהים האמיתית, האמונה האמיתית.
יכול כל אדם לחשוב על עניין זה על פי דרכו. לחייב או לשלול אמונה מעין זו. להתכחש לאלוהים שיש לו דרישות כאלה. או אפילו לשלול את כל אמונת ישראל ואת כל הכתוב בתורה.
כל שהיה בדעתי להראות כאן, הוא ההבדל בין אמונה טהורה ללא תנאי, וזו אמונתו של אבי המונותאיזם, לבין אמונה השואבת את כוחה מתופעות חיצוניות, כלומר אמונה התלויי בדבר. ולא אתפלא אם רוב המאמינים בימינו אלה, אכן שואבים את אמונתם מהשפעות חיצוניות לא תמיד טהורות. יכול כל אחד לתת בעצמו דעתו על כך.
שבת שלום
