Paraschat haSchawua: Lech lecha

0
40

שאלת המיליון דולר: האם יש עוד משהו שלא נאמר, נכתב, נהגה על אברהם אבינו? אני מניח שלא ניתן לספור את הספרים ושאר הכתבים שממלאים איצטבאות בסיפריות. בעיקר מאחר שאברהם אבינו הוא זה שגילה את האלוהים ומכאן גם אביהם של שתי דתות נוספות, הנצרות והאיסלם, שמסתמכות עליו…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: לך לך

זו ההקדמה וההסבר לכך, שאין בידי לחדש משהו על אברהם אבינו. לעומת זאת יש בפרשה שלנו קטע, שבו עסקו כמה חכמי ישראל בדורות האחרונים ושיש בו לקדם אותנו בהבנת מהות האמונה הישראלית. ואולי אף להבין פן אחד מהפנים הרבות שמייחדות ומבדילות בין אמונת ישראל לשאר הדתות המונותאיסטיותם, היינו המאמינות באל אחד.

מיד לאחר שאברהם (שעדיין שמו אברם) מגיע לארץ כנען, בסך הכל שבעה פסוקים מאז שאלוהים אומר לו לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (פרק יב), מקים אברהם מזבח לאלוהיו. וכאן מופיעים המילים: וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָ“ה הַנִּרְאֶה אֵלָיו (פסוק ז). והשאלה שנשאלת כאן היא, מה פירוש המילים „ניראה אליו“. למה הכוונה בפועל „ראה“ בהקשר זה? יש עוד מספר מקומות שפועל זה מופיע בהקשר של אלוהים והאבות. למשל „וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב“ (שמות ו, ג), או „וירא אליו יהו“ה“ (בראשית כו, ב). איך חייבים להבין את הראייה הזו? האם ניתן להניח שיש לנו כאן עניין עם ראייה ממש? והרי אנו יודעים שאלוהים אומר למשה רבנו בפירוש „כי לא יראני האדם וחי“ (שמות לג, כ). יש לכן הבדל עצום בין ראייה זו לבין הפעלים להביט, לצפות, להסתכל וכיו“ב.

הראייה כאן היא הראייה השכלית. הראייה בכח המוח החושב. ולכן כאשר בתחילת פסוק ז‘ כתוב וַיֵּרָא יְהוָ“ה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָ“ה הַנִּרְאֶה אֵלָי, הכוונה היא, שלפני שאלוהים הבטיח לאברהם לתת לזרעו את הארץ, אברהם כבר ראה אותו, היינו הכיר אותו בכח שיכלו.

למה חשוב היבט זה ולמה עמדו עליו אותם מלומדים? חשוב מפני שמכאן ניתן להבין את המיוחד באמונה שמקורה בהבנתו של אברהם את המציאות הקוסמית, העולמית ואת מעמדו של האדם בפני אלוהים, וזאת ללא צורך בהתגלות. מילת המפתח היא „התגלות“. ושוב תישאל השאלה, למה חשוב להפריד בין האמונה באלוהים מתוך הכרה שיכלית לעומת נושא ההתגלות. אני כשלעצמי, וזאת בלי להסתמך על גדולים וחכמים ממני, חשדן בכל הקשור להתגלות. אנחנו עדים להתגלויות אין-ספור בהיסטוריה. בעיקר אצל הנוצרים היו ועדיין יש התגלויות שהן עניינים של יומיום. אפילו בימינו אנו אנחנו שומעים מדי פעם על איזו התגלות. והתגלויות מעין אלה יש גם אצל יחידים שמייסדים דתות, ואשר אין לדעת אם ייסוד הדת הוא לצורך צאן מרעיתם או לצורך נכסי-צאן-ברזל אישיים.

עדיין יש לנו בעייה עם המושג התגלות. אם היהודים, בניו ובנותיו של אברהם אבינו, יכולים ללכת בדרכו ולגלות את אלוהים בעזרת הכרתם השכלית, לאיזה צורך היתה ההתגלות? ואכן היתה התגלות, וזאת במתן תורה במעמד הר-סיני. ובכן האם יש כאן סתירה? האם ניתן לטעון שההתגלות היתה מיותרת? התשובה היא, שההתגלות לכאורה מיותרת ושכל אחד מסוגל להגיע להכרת ה‘ בעצמו רק בעזרת עיונו בעולם וניתוח הגיוני של המציאות, כמו שעשה זאת אברהם אבינו, אלא שלא כל אחד מסוגל להגיע לאותה הכרה שאליה הגיע ענק זה. אברהם אבינו היה כידוע יחיד בדורו וכנראה גם יחיד בדורות רבים שלאחריו.

ההתגלות, מתן תורה ומתן המצוות יש להם ערך ומעמד חשוב בפני עצמו. בהתאם לאותם חכמי ישראל נועד למצוות התפקיד, להרגיל את האדם ללכת בדרך מסויימת, ותוך כדי קיום מצוות התורה יכול הוא להגיע לאותה הכרה שכלית, אותה השיג אברהם אבינו. הרעיון עצמו אינו חדש. כבר הרמב“ם הגיע להכרה או למסקנה זו לפני כאלף שנים (וכנראה שגם חכמי ישראל אחרים הגיעו לאותה הכרה-מסקנה). בפרשנות הפסוקים שלעיל מצאו חכמינו סימוכין לרעיון האמונה הטהורה שירשנו מאברהם אבינו.

התפתיתי לעסוק היום בנושא תיאולוגי. אל לנו להיבהל מהמונח תיאולוגיה. זה אומר בסך הכל עיסוק ביחסים שבין אדם לאלוהים. לאור המציאות שבה אנו חיים, שבה בני אדם לפעמים חושבים שהם דתיים או מאמינים (או מתחזים ככאלה), אין מנוס מלנסות לפעמים ללרדת לשורשי האמונה. אינני חושב, שיש בידי לפתור בעיות הרות עולם כגון אלה, אבל ייתכן שיש כאן להצביע על כיוון מסויים שבה יכול כל אחד לנסות להציב לעצמו את השאלות המעניינות אותו. לא התשובה לשאלה היא חשובה, כי אם השאלה עצמה.

שבת שלום