הפרשה כולה, הכוללת שני פרקים וחצי, למעלה ממאה פסוקים, מספרת לנו הרבה סיפורים חשובים ומעניינים, אבל על חיי שרה כמעט לא כלום. וכאשר אנחנו מנסים לסכם לעצמנו את חיי שרה, את פועלה ואת אישיותה, אין לנו חומר רב להסתמך עליו…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: חיי שרה
אנחנו יודעים למשל, או נאמר, יכולים להניח, שהיא היתה אישתו היחידה של אברהם אבינו. אנחנו יודעים שהיא היתה חשוכת ילדים עד לגיל מופלג. מדוע לא לקח אברהם אבינו אישה נוספת, על מנת שתלד לו ילדים, אין אנחנו יודעים, אבל סביר להניח שאישתו לא הניחה לו. יש לזכור שבאותה עת הפוליגמייה היתה נפוצה. כי רק כאשר שרה התייאשה מללדת, היא מביאה את הגר אמתה הגר למיתתו של אברהם, על מנת שיפרה אותה. כאשר לבסוף שרה מצליחה להביא ילד לעולם, לא מוצא חן בעניה שהגר ובנה ישמעאל נמצאים בבית אברהם והיא מאלצת את אברהם לשלוח את הגר ואת בנה למדבר, במקום שמדרך הטבע מצפה להם המוות.
ואוסיף עוד שני פרטים המוזכרים בתורה: לאחר מותה של שרה, כאשר אברהם קובר אותה במערת המכפלה, לא מוזכר שהבן יצחק היה נוכח. עובדה מעניינת נוספת: לאחר מותה של שרה לקח אברהם אישה בשם קטורה שילדה לו ילדים.
כאשר מנסים להעריך את החומר שלפנינו, לא מקבלים תמונה ממש אידיאלית על שרה אימנו. אומנם לא נאמר עליה שום דבר שלילי וכנראה שיש הסבר מתקבל על הדעת לכל מעשייה. אבל ממה שכתוב בתורה לא מתקבלת תמונה חיובית ביותר.
ובכל זאת באתוס הלאומי שרה אימנו עומדת בשורה אחת עם שלושת האבות וארבעת האמהות, שהם אבות האומה הישראלית ומחולליה. איך זה קורה? איך זה שכולנו חושבים ששרה היתה אמנו הגדולה והנהדרת?
לדעתי את התשובה על כך ניתן למצוא במדרש. מה עשה המדרש? חכמינו חשו גם הם כנראה שדמותה של שרה אימנו אינה זוכה בתורה לתאור נאות וחיובי, כפי שראוי למי שהיתה אשת אברהם אבינו. לכן שיפרו במדרשים את מה שהיה ראוי לשיפור.
כולנו מכירים את שיר התהילה לאישה, שנהוג לשיר בערב שבת לפני הסעודה והמתחיל במילים אֵשֶׁת-חַיִל מִי יִמְצָא (משלי לא). ובכן לקח המדרש את הפרק היפה הזה, שיר תהילה לרוממותה והדרתה של עקרת הבית, שנכתב על פי המסורת על ידי שלמה המלך, והמשיל את תוכנו לשרה אימנו.
המדרש מוצא סימוכין לפרשנותו, היינו: מה שכתוב אֵשֶׁת-חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ (משלי יב, ד), מתייחס לאברהם שהיה מקונן על שרה, בוכה ואומר עליה:
אֵשֶׁת-חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ (משלי לא). וממשיך המדרש (תנחומא, פרשת חיי שרה סימן ד ד“ה אשת):
בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ, הכוונה בשעה שאמרה למלך אבימלך שהיא אחותו של אברהם, על מנת שלא יהרוג את בעלה.
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, כאשר הפרידה ביו יצחק לישמעאל בשעה שאמרה לאברהם, גרש את האמה הזאת ואת בנה.
וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה, כאשר השכים אברהם בבוקר והלך עם בנו יצחק להר המוריה.
זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ, ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה.
יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר (מכשיר לאריגה), שהיתה נותנת מאכל לעוברים ושבים.
כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי, שהיתה נותנת צדקות ומלבשת ערומים.
עֹז-וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, אלו ענני כבוד שהיו מקיפין את האוהל שלה.
פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה, אימתי, בשעה שאמרה לו בא נא אל שפחתי.
על מנת להשלים את תיאור גדולתה של שרה אימנו, מוסיף המדרש: משל למלך שהיה לו אוהב, אמר לו לאוהבו מה אתן לך כסף וזהב יש לך עבדים ושפחות שדות וכרמים יש לך אלא אתן עטרה שבראשי ואשים בראשך, כך אמר הקב“ה לאברהם, כסף וזהב הרי נתתי לך, אתן לך עטרה שבראשי, זו שרה אימנו.
ניתן כמובן לטעון, שכך משחזרים היסטוריה. אלא שעבורנו אין זו סתם היסטוריה, כי אם תאור דמויות ראשי האומה. והבינו חז“ל, שדמויות אלו הן מופת לבני העם ושראוי שהעם ילמד ממעשיהם הנאים.
שבת שלום
