- haGalil - http://www.hagalil.com -

Paraschat haSchawua: vaEtchanan

יש פסוקים בתורה שלולא פרשנותם של חכמינו לא הייינו מבינים אותם כלל…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: ואתחנן

בפרשה שלנו מופיעה כבר בהתחלה ההבטחה (דברים ד):

א וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ

ובהמשך

ד וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָ“ה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.

לפי פשט המילים ניתן להבין מדיבור זה, שכל מי שמקיים את חוקי התורה נשאר בחיים. מאז שנכתבו (או נאמרו) דברים אלה חלפו דורות רבים. ניסיון החיים מלמד אותנו, שתוחלת החיים אומנם גדלה והולכת עם התפתחות הרפואה וכיו“ב, אבל בסופו של דבר בני האדם, כולל בני ישראל, נועדו למות. אז מה רוצה להגיד לנו התורה בדיבור הנ“ל?

חז“ל מצאו לכך הסבר פשוט. בגמרא (ברכות יח, א-ב) הם אמרו „צדיקים במיתתם קרויים חיים ואילו רשעים בחייהם קרויים מתים“. במילים אחרות: הרשעים בחייהם נחשבים כאילו מתו כבר ואילו הצדיקים גם לאחר שנפטרו עדיין נחשבים לחיים. הסבר כאמור לכאורה פשוט, אבל גם עליו היו מאז השגות שונות על ידי חכמים רבים. אבל לפני לאנסה לעסוק במילים פשוטות אלה, ננסה לקפוץ לעניין אחר, שגם הוא קשור להסבר זה.

עם ישראל מאמין מאז אחרוני הנביאים בתחיית במתים. אמנם בתורת משה אין דיבור או רמז לכך, אבל בסוף תקופת הנביאים הועלה נושא זה על סדר היום הדתי-לאומי והפך לאחד מהיסודות החשובים בדת ישראל. מי שמעוניין להתעמק בנושא, שיפנה לאיציקלופדיה הישראלית, אנחנו לצורך ענייננו, נפנה אל גדול חכמי ישראל אז ומתמיד, לרבנו משה בן מיימון. בשלושה עשר העיקרים, שהזכרנו בפרשת השבוע שעבר, העיקר האחרון קובע בקיצור נמרץ:

היסוד השלשה עשר:  תחיית המתים. וכבר ביארנוה.

כאשר לשאר העיקרים מוסיף הרמב“ם הסבר מפורט, באשר לעיקר זה הוא רק מוסיף את שתי המילים „וכבר ביארנוה“. וכאשר בודקים היכן נתן את ההסבר לאמונה בתחיית המתים, מוצאים אותה בהקדמתו לפרק „חלק“ בגמרא ושם הוא אומר (אני מצטט חלקית):

ותחיית המתים הוא יסוד מיסודי תורת משה רבנו עה“ש … „ותחיית המתים לצדיקים בלבד“ … וכן אמרו צדיקים אפילו במיתתן קרואים „חיים“. ודע כי האדם יש לו למות בהכרח, ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו.

האמונה בתחיית המתים, כפי שהיא התקבעה בתודעת המאמינים התמימים, היינו שהמתים יקומו מקברותיהם, יקרמו עור וגידים וינדדו לארץ ישראל, היא ילדותית מסיבות שונות. מבין הסיבות השונות שמנו החכמים אזכיר רק אחת: בחישוב פשוט אנחנו מגיעים בשלושת אלפי השנים האחרונות למאה דורות לפחות. ואם בכל דור חיו ונפטרו בממוצע רק מיליון יהודים, נגיע למאה מיליון יהודים. ועדיין לא מנינו את הדורות הבאים. אין טעם להמשיך בתרגיל חשבוני זה, כי זה מוביל לאבסורד. איפה יהיה מקום למאות מיליוני יהודים?

הרמב“ם בחוכמתו הוסיף להסבר על תחיית המתים את הקביעה: „ודע כי האדם יש לו למות בהכרח, ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו“. כמו שכתוב „כי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב“ (בראשית ג, יט).

הרמב“ם הותקף רבות על נושא זה על ידי יריבים בעולם התורה. הוא ניסה לתת הסברים מניחים את הדעת וגם רבים מאוהדיו וחסידיו ניסו להסביר דבריו באופן שיניח את דעת המוני העם. בין כך ובין כך כל הסבר שלא יהיה, כיום גם ליהודי הדתי החושב (יש להדגיש את החושב) אין אפשרות לקבל את תחיית המתים כלשונה. לעומת זאת את האימרה „צדיקים במיתתם קרויים חיים“ יכול כל אחד להבין ולהסביר כדרכו. אני כשלעצמי איני רואה קושי להסביר זאת. אחד ההסברים יכול להיות, שפועלם של צדיקים ממשיך להתקיים בזכר הדורות ובמובן זה פועלם והם עצמם ממשיכים בחייהם.

שבת שלום