Paraschat haSchawua: Chukat

מייסד האומה הישראלית, אבי הנביאים, מנסח הדת היהודית ושאר הדתות המונותאיסטיות, האדם שקבע את עתידו של חלק גדול מהאנושות… ניתן להמשיך בתוארים רבים נוספים, כאשר מדברים על משה רבנו. אין ספק שלא רק בתולדות עם ישראל, כי אם בתולדות המין האנושי בכללו הוא ממלא תפקיד נכבד ביותר…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: חוקת

משאת נפשו של איש יוצא דופן זה היתה, להעלות את עמו לארץ המובטחת ולזכות בעצמו לראות בקיום ההבטחה האלוהית של יישוב ארץ כנען. והנה דווקא הוא, האדם שהקדיש את כל חייו למשימה זו, ואשר סבל סבל רב במימוש המשימה, לא זוכה להיכנס בשערי הארץ. לפני מותו ניתנת לו האפשרות לראות את הארץ הנכספת מרחוק בלבד, אבל הוא נועד להיקבר מחוצה לה.

את הסיבה לגורל מדהים זה מנסחת התורה במילים ספורות ופשוטות:

יא וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם. יב וַיֹּאמֶר יְהוָ“ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם. יג הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהוָ“ה וַיִּקָּדֵשׁ בָּם (במדבר כ).

ההסבר נראה פשוט, אלא שהוא בכל זאת לא פשוט כל כך. אלוהים מצדיק את העונש בכך „שלא האמנתם בי להקדישני“. האם יעלה על הדעת שמשה רבנו לא האמין באלוהים או לא סמך עליו? ובכן השאלה היא, למה הכוונה בדברים אלה, ומה היה חטאו האמיתי של משה?

בקרב תלמידי החכמים היתה מאז ומתמיד הדעה רווחת, שמשה המרה את פי ה‘. העם לא מצא מקור מים במדבר והיה צמא ובא אל משה בטענות (את הסגנון הנרגן של העם אנחנו כבר מכירים בינתיים: למה הבאת אותנו למות במדבר? למה הוצאתנו ממצרים, מסיר הבשר? וכיו“ב). איך יכול משה לעזור? הוא פונה אל אלוהים וזה אומר לו:

ח קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע.

משה אבל לא דיבר אל הסלע, כפי שציווה לו אלוהים, כי אם היכה בסלע. בכך תולים כולם את החטא הגדול של משה. הוא הימרה את פי ה‘, ולכן כביכול העונש מוצדק. מאידך מתעוררת כאן בכל זאת קושייה לא קטנה. יש כאן שתי נקודות שעורך דין מוצלח יכול היה להביא להגנת משה ולהוכיח את חפותו.

ראשית אומר אלוהים למשה, כמו שאנחנו רואים לעיל,  ח קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה. משה יכול היה להיות סבור, שאת המטה הוא אמור לקחת איתו, על מנת להשתמש בו, כמו,

וכאן באה הנקודה השנייה: שיש לכך תקדים בעבר. כבר בתחילת מסעם של בני ישראל במדבר הם נתקלו בבעייה של חוסר מים, ואז אמר אלוהים למשה, עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם… וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ… וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם (שמות יז, ה).

זאת אומרת שלמשה היתה סיבה טובה ביותר להאמין שהוא פועל על פי צו ה‘ ולא היתה כל סיבה להענישו על כך. נותרה השאלה, למה זעם עליו ה‘ ועל מה נענש.

את התשובה לכך מוצאים בדברי משה בטרם הכותו על הסלע: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם.

משה משתמש בלשון רבים, כשהוא אומר נוֹצִיא. הוא לא אומר יוציא בגוף שלישי יחיד. זאת אומרת שהוא כאילו טוען בפני העם, שהוא ואחיו אהרון גורמים למים לצאת מהסלע ולא הקב“ה. לא שמשה מעמיד עצמו במקומו של אלוהים חו“ש, אבל הוא מפעיל כביכול קסמים וגורם לכך שיקרה נס. והעם הזה, שנדרש אחרי העבדות במצריים להאמין בשם-יתברך בלבד, ולא בבני אדם שמחוללים ניסים, עלול בעיקבות דבריו של משה לחשוב, שמשה הוא זה המוציא את המים מן הסלע, שהוא הבן-אדם משה מחולל ניסים, ולהאמין בבני אדם שהם מחוללים ניסים, זו כבר כמעט עבודת אלילים. מכל מקום קיימת הסכנה שהעם יחזור להאמין בעבודת אלילים ועל כך אלוהים לא היה יכול לסלוח למשה וגזר עליו את העונש החמור מכל.

ואם אלוהים החמיר כך באדם שהיה מקורב אליו יותר מכל אדם אחר אי פעם, איך יחמיר עם כל אלה שמתיימרים בימינו לחולל ניסים ומחזירים את עמו של ה‘ לעבודת אלילים רחמנא ליצלן.

שבת שלום