Paraschat haSchawua: Tasria – Mezora

0
16

שאלה: האם חשוב מה שהתורה כותבת או לא חשוב מה שכתוב בתורה?…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: תזריע / מצורע

אני נוהג ללמוד רבות מנהגי מוניות ישראלים. תוך כדי שיחת חולין הזכרתי לנהג-חובש-כיפה, שבפרשה הקודמת מתירה התורה לנוכרים לחוג את הפסח ואף להקריב קורבנות, היינו לעבוד את ה‘. על כך העיר בביטול: מה זה חשוב מה שכתוב בתורה. העם-הארץ הזה לא ידע שיש קורטוב של אמת בדבריו ודוגמה לכך אנו מוצאים בפרשתנו:

לאחר שאישה יולדת בן או בת, היא חייבת להיטהר, וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת (ויקרא יב, ו). לא לנו ולא כאן המקום לשאול לטעם הציווי הזה, אבל היתה תקופה שאז נשאלה שאלה זו.

היה זה בסוף ימי מלכות בית-החשמונאים, כאשר למעשה השילטון היה בידי הרומאים ובני ישראל די סבלו מלחצים שונים ובעיקר לחצים כלכליים. באותה תקופה, כך מספרת הגמרא, לא היה בידי נשים רבות להביא את הקורבן הזה לבית המקדש. לכן נמנעו נשים רבות מללדת. לא מדווח בגמרא באילו אמצעים השתמשו הנשים במניעת לידה, מוזכרת העובדה בלבד. הלל הזקן, שהיה באותו זמן ראש הסנהדרין והסמכות הדתית העליונה (הוא חי במאה הראשונה לפני הספירה), ראה שנמנעו הנשים מלהביא ילדים לעולם, בגלל חוסר יכולתן להביא את הקורבן כפי שכתוב בתורה, חשש שעם ישראל יתמעט ויעלם ולכן פשוט ביטל מצווה זו. יש דוגמאות נוספות של מצוות בתורה שאין מקיימים אותן, ולא רק כאלו שבגלל שבית במקדש אינו קיים עוד, לא ניתן למלא אותן, אבל בחרתי במקרה זה על מנת להדגים, כיצד אדם אחד יכול לעקור מצווה מהתורה, מאחר שלדעתי זהו מקרה קלאסי.

מהי המסקנה הנובעת מהתיאור הנ“ל? האם זה אומר, שכל יהודי-חובש-כיפה שחושב עצמו חכם-רזים, יחליט מהם המצוות שחייבים לקיים? ואם אין יודעים אילו מהמצוות מחייבות את כולם, מי צריך בכלל את התורה? האם רק כדי לספר את סיפורי האבות ואת סיפור יציאת מצרים? ומה עוזר לנו סיפור יציאת מצרים אם אין לומדים את הלקחים ממנו? האם כל אחד יחליט לעצמו, אם החובה לעזור ליתום,לאלמנה, לגר ולעניים היא מצווה מחייבת, או שהיא רק מחייבת את האדם הפשוט אבל לא את אלו האוחזים במושכות השילטון?

מה אם כן קנה-המידה, מהו הקריטריון שעל פיו נדע אם יש בכלל ערך מוסרי כלשהו לתורה? ובכן קיים קריטריון כזה והוא נוסח על ידי חכמינו ז“ל. וזהו כלל גדול במשפט העברי האומר: „אין גוזרים גזירה על הציבור אם רוב הציבור אינו יכול לעמוד בה“. וגם אם גזירות אלו כתובות בתורה, ניתן לבטל אותן, כפי שעשה הלל הזקן.

לעומת זאת כל המצוות המוסריות הכתובות התורה, שכמובן אינן גזירות, וכמובן שרוב הציבור יכול לעמוד בהן, אותן לא ניתן לבטל.

היהודי הדתי מודה בתפילתו לאלוהים „על התורה שהנחלת לאבותינו“. זו אותה תורה שהנחיל היהודי לעולם. ולא רק שהנחיל אלא שהוא גם גאה בזה. ולכן מן הראוי שיהגה בעניין באיזו מידה זה מחייב אותו.

שבת שלום