Paraschat haSchawua: Acharei Mot – Kedoschim

על המשפט ואהבת לרעך כמוך נכתבו אין סוף פרשנויות, לא רק על ידי יהודים, כי אם בעיקר ע“י נוצרים, באשר אלו בטוחים שהמשיח שלהם המציא מצווה זו ומתעלמים מהעובדה שהאיש הזה היה יהודי וכנראה גם תלמיד חכם והכיר ללא ספק את התורה. הפרשנות המקובלת, בין משלנו ובין משלהם, התייחסה לאימרה זו בדרך פשטנית ולכן בדרך מוטעית…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: אחרי מות / קדושים

חכמי היהודים התייחסו מאז ומתמיד לפסוק זה במלואו ולא רק בשלוש המילים הנ“ל. הפסוק השלם במקורו נקרא:

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָ“ה (ויקרא יט, יח).

שתי המילים האחרונות חשובות ביותר ואין להפרידן מהרישא. בין השאר עמד על כך אחד מחכמי היהודים בעת קדומה ואותו אני רוצה לצטט כאן. שמו רבנו בַּחְיֵי אִבְּן פַּ‏‏קוּדָה, (חי בערך 1050 – 1120) היה רב ופילוסוף יהודי וחי בעיר סרגוסה שבספרד המוסלמית בתור הזהב של יהדות ספרד.

רבנו בַּחְיֵי מסביר, שהסיומת במצווה זו כמו במספר מצוות אחרות (למשל במצוות הגר, יראת-הורים, שלא לעסוק בעבודת אלילים, לא לעסוק ברכילות ועוד מצוות כהנה וכהנה) מדגישה „כי המצוות כולן אלוהיות והמצוות המעשיות כולן עדות על האלוהות“. יש כאן לדעתי גישה מהפכנית ביחס למציאות הבורא או להוכחת מציאותו. לא עובדת קיומו של העולם, לא פלאי הטבע שאנו רואים אותם יום-יום כשאנו צופים בסרטי טבע בטלוויזיה, ואף לא הניסים שהתרחשו או שלא התרחשו מעידות על מציאות האלוהים, כי אם המצוות המעשיות אותם מקיים האדם המאמין. ידועה לנו הגישה של פילוסופים רבים, ביניהם גם יהודים דתיים רבים, הטוענים, שדי לאדם להתבונן על המציאות, על פלאי הטבע ולהבין, שאת כל אלה ברא אלוהים. נראה שאין זה כך, לפחות לא לדעתו של רבנו בחיי.

רבנו בחיי מצטט את הגמרא: „שכל העוסק בתורה בלבד – דומה כמי שאין לו אלוה“ (עבודה זרה, יז ע“ב). כי מי שעוסק בלימוד תורה בלבד ואינו מקיים מצוות מעשיות, דומה כמי שאין לו אלוה. ההתעמקות התיאורתית בתורה, הפיכת התורה לאומנות, היינו להפוך את לימוד התורה למקצוע, ללא הדגש על המצוות המעשיות, אינו מלמד מבחינת הדת על מציאות הבורא ואדם כזה דומה, בהתאם לגמרא, למי שאין לו אלוהים. „ללמדך שאין אלוהי אמת אלא בתורה ובגמילות חסדים“.

בשפה העברית השתרש בשנים האחרונות הביטוי „אין לו אלוהים“. כשמישהו מתנהג שלא ביושר, מרמה, משקר ונגוע בשחיתות, בעיקר כשהוא עושה כל זאת במצח נחושה, אומרים עליו שאין לו אלוהים. אפשר לטוות את הלך המחשבה של רבנו בחיי ולומר, במילים שלי, שלהוכיח את קיומו של אלוהים במילא לא ניתן, אבל היכן הוא מתגלה – בקיום המצוות ובגמילות חסדים. ולכן כאשר בני האדם מתנהגים בהתאם למצוות המעשיות שכתובות בתורה ושעליהן נרמז למעלה, יש לנו „עדות על האלוהות“. אבל כאשר הארץ שורצת באנשים שניתן לומר עליהם „שאין להם אלוהים“, היכן נמצא את העדות לקיומו? ודוק. (משמעות המילה ודוק – להתבונן היטב בדבר, לעשות חושבים, ולהגיע תוך כדי עיון למסקנה מהאמור).

שבת שלום