בפרשה שלנו מופיע משפט תמוה. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן יְהוָ“ה חָכְמָה בְּלִבּוֹ (לו, ב)…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: ויקהל
ממשפט זה, כך הבינו חז“ל, נתן אלוהים חכמה לבצלאל ולכל האחרים, שכבר היתה חכמה בליבם. אז כמובן שהפרשנים והדרשנים שואלים: מה החכמה לתת לאנשים חכמים חכמה, הם הרי במילא כבר חכמים.
במדרש תנחומא אנחנו מוצאים סיפור יפה שמסביר את העניין:
„ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה“ שכבר היתה בו חכמה, ללמדך שאין הקב“ה ממלא חכמה אלא למי שיש בו כבר. מטרונה אחת שאלה את ר‘ יוסי בר חלפתא, למה כתוב „נותן חכמה לחכמים“ (דניאל ב, כא) לטפשים היה צריך לתת אותה. אמר לה: בתי, אם יבואו אצלך שנים אחד עני ואחד עשיר והם רוצים ללוות ממך ממון, לאי זה מהם את מלוה? אמרה לו: לעשיר. אמר לה: ולמה? השיבה לו: שאם יפסיד את כספי, יהיה לו ממון שיפרע חובותיו, אבל עני אם יאבד מעותי מהיכן יפרע. אמר לה: כך אם היה הקב“ה נותן חכמה לטפשין היו יושבין בבתי כסאות ובמבואות מטונפות ובבתי מרחצאות ואין מתעסקין בה, אלא נתנה הקב“ה לחכמים שיהיו יושבים בישיבת זקנים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקים בה.
חכמינו אבל לא הסתפקו בתשובה זו, אלא רצו לרדת לשורשו של דבר. כי השאלה שהעסיקה מאז את כל חכמי העולם, מה פירוש המושג חכמה. המדרש שלנו מסתמך אל מספר פסוקים בתנ“ך שמתייחסים לשאלה זו:
רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָ“ה (תהלים קיא, י), הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה (איוב כח, כח).
אבל עדיין נותרה שאלה בעיני, מה פירוש יראת השם. המילה יראה היא שם נרדף לפחד. בעיקר ששתי מילים אלה מופיעות לעיתים בהקשר אחד. אם נקבל פירוש זה, אנחנו חייבים להגיע למסקנה, שהפחד מפני אלוהים היא היא החכמה. במילים פשוטות: מי שמפחד מאלוהים, היינו מהעונש שאלוהים יטיל עליו במידה ולא יקיים את ציוויו, את פקודותיו, הוא חכם. אבל יש לי כאן ספקות. האם ייתכן שאלוהים באמת מנסה להשליט את תורתו על האדם באמצעות הפחדה, האם זו יכולה להיות מטרת האמונה הישראלית? לזרות פחד ואיומים בלב בני האדם וכך לשלוט בפעולותיהם ואפילו במחשבותיהם?
לי קשה לאמץ גישה זו (בעיקר משום שהיא מזכירה לי את גישתה של הנצרות במשך מאות רבות של שנים, ובמידה מסויימת גם עכשיו, לשלוט במאמינים ולסחוט מהם כספים באמצעי הפחדה ומצפון-לא-נקי). לדעתי בביטוי יראה ה‘ אין מדובר בפחד. אמונת היהודים ניסתה תמיד להסביר את עצמה ולהגיע אל מוחו של המאמין, לשכנע אותו באמצעי היגיון בנכונותה ובאמיתותה. לא הפחדת האדם היא מטרת האל, כי אם משהו אחר. האל מנסה להגיע אל תודעת האדם באמצעות ההכרה, באמצעות הבנת תפקידו של האל בבריאה ותפקידו של האדם בבריאה.
מבחינה זו יראת ה‘ היא חכמה, כלומר כאשר רואה האדם את מעמדו בעולם ומעמדו בפני הקב“ה, הוא גם מבין את מטרת הציוויים שהאל הטיל עליו. ואז הוא גם מתחיל לראות ולהבין שהמצוות ניתנו בעיקר על מנת להשכין שלום בין בני האדם (אלוהים כבר מזמן אינו מעוניין בקורבנות ובריח הניחוח הנודף מהם).
והאדם שהגיע בכח שיכלו והכרתו למסקנה כי רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה‘, ויבין שראיית המציאות שמציעה לנו תורת ישראל, המתרכזת בעיקר בעזרה לזולת ומצוות בין-אדם-לחברו, אין ספק שיוסיף חוכמה ודעת ויוכל להעביר מחוכמתו לאחרים, כמ שכתוב גם אצל בצלאל:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהו“ה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי … וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת … וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ…
לבסוף תורשה לי השאלה: מי יכניס חכמה לליבם של אלה שאינם טפשים, אבל ליבם קפוץ ואטום ואינו מוכן להבין כי האלוהים לא ברא אותו לבדו, אלה את המין האנושי כולו ושכולם אגודה אחת וערבים זה לזה.
שבת שלום
