Paraschat haSchawua: Mischpatim

0
21

שאלות רטוריות ואולי אפילו פרובוקטיויות: איזה תפקיד יש לעם ישראל בהיסטוריה? ומי צריך בכלל את היהודים?…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: משפטים
(חומש שמות פרקים כ“א – כ“ד)

התשובה שתתקבל קרוב לוודאי על ידי מרבית המשיבים תהיה: שאלה אווילית. אנחנו כאן וזו עובדה. והשאלה איננה עומדת על סדר היום של ההיסטוריה.

האמת היא, שגם אני חושב כך וחושב שהשאלות הן סתם… אבל דא עקא, שבאלפיים השנים האחרונות דורות של יהודים שאלו את עצמם שאלות אלה והן לא היו אוויליות כלל וכלל וניתנו להן תשובה בהחלט משכנעות.

היהודים הקדימו בשנים רבות בהישגיהם בתחומים מסויימים את המין האנושי. כאשר יוון התרבותית היתה שקועה בעבודת אלילים, היינו באמונה הילדותית שהאלים נמצאים בפנתיאון כשלהם חיי משפחה רגילים, כאילו שבט אנושי בפני עצמו עם כוחות נסתרים. כאשר הרומאים האמינו שקיסר יכול על פי רצונו או על פי רצון עמו ליהפך לאל, הביאו איתם היהודים לעולם התרבותי של אז את האל הכללי הבלתי נתפס, שהיה מעולם, יוצר ובורא הכל. זה קסם לחוגים האינטלקטואלים למשל ברומא וידוע שהרבה רומאים קיבלו עליהם את דת ישראל.

אבל זה לא היה הכל מה שהיהודים הביאו איתם. דת העיברים הביאה איתה חוקה שלא היתה ידועה עד אז בעולם וגם כיום היא עדיין מעוררת שאלות וויכוחים בפי הפילוסופים. חוקי התורה הם צווים אלוהיים והם מכילים לא רק את החוק האזרחי ואת החוק הפלילי, כי אם גם חוקים מוסריים בתחליט.

נצטט לדוגמה מפרשתנו את הכלל:
כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ – עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ (שמות, כג, ה).

השגות רבות לחז“ל על פסוק זה, אבל באופן כללי המסר ברור מפשט המקרא: חובה לעזור לאנשים בעת צרתם גם אם אינם קרובים במיוחד לאדם.

כללי מוסר רבים שזורים בתורה ולהם מעמד של חוק אלוהי לא פחות מאשר לחוקים אחרים. ניקח לדוגמה את הכלל: „מפני שיבה תקום“. אפשר כמעט לחשוב, שמשה רבנו צפה את העומס באוטובוסים של היום ולהתעלמותם של רבים, שאינם מפנים את מקומם למי שהעמידה קשה לו במיוחד, כמובן בעיקר לזקנים.

בידוע שכללים מוסרים אינם בעוגנים בחוקים או בהוראות מחייבות כלשהן. ועד היום לא הגיעו התיאולוגים והפילוסופים לידי הסכמה באשר למקור המוסר: האם המוסר הינו אוסף של כללים שפה ושם אנשים וחברות בני אדם המציאו או שמקורם אלוהי.

חידוש זה, שכללי המובר הם צווים אלוהיים החלטיים, קסמה לגויים רבים, עד שבא אותו שאול המכונה פאולוס, הפשיט מאמונת ישראל את עיקר תוכנה ומכר אמונה עקרה ומוסרסת זו כדת החדשה בשם ישו הנוצרי. אין לי עניין לדון בנצרות. כל שאני מבקש להדגיש, שדורות של יהודים האמינו שיש להם שליחות בעולם ערל זה ושאולי ה‘ הועיד אותם להקנות לעולם חוקים מוסריים בעלי תוקף של חוק אלוהי.

תנועת ההשכלה, שתחילתה באמצע המאה ה-18, הביאה עימה רוח חדשה, ורוב עמי העולם המערבי נפתחו ליסודות מוסריים. יהודים רבים לא עזבו את דתם והמשיכו להאמין בייחוד של עמם. גם כאשר קמה מדינת היהודים, עדיין חשבו ציונים רבים, כמו למשל בן גוריון, שישראל תהיה אור לגויים. שמציון יצאו מסרים של תבונה ואנושיות שיפרו את עמי העולם. שאנחנו נייצא ערכים אנושיים בעלי תוקף כללי. במקום זה עינינו הרואות, שבינתיים אנחנו מייצאים לעולם היי-טק, כלי נשק ותחמושת, סטארט-אפ ואולי גם עגבניות ותפוזים.

אבל ערכים? איפה מוצאים אותם?

שבת שלום

Paraschat haSchawua