- haGalil - http://www.hagalil.com -

Paraschat haSchawua: Jitro

התורה מייחסת ליתרו, חותנו של משה, תכונות מצויינות. התורה אף משבחת אותו ומצטטת מפיו את הכרתו באלוהי העברים: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָ“ה מִכָּל הָאֱלֹהִים (שמות, יח, יא). יתרו היה כהן מדיין ואין ספק שהכיר את העמים באיזור והכיר את חוקיהם ואת דרך התנהלותם ולכן אין פלא שהוא יכול היה לתת למשה רבנו עצות חשובות באשר לדרך שבה מנהיגים עם. משה קיבל את עצותיו ונהג בהתאם…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: יתרו

אחת העצות החשובות נגעה לסדרי שילטון ומשפט. זה שאדם אחד, היינו משה עצמו, ככל שיהיו כישוריו גדולים וככל שירבה לעשוק בצרכי ציבור, לא יוכל לטפל בבעיות המתעוררת מדי יום ביומו בציבור של מאות אלפי אנשים, חייב היה להיות ברור לכל אחד. אבל מישהו צריך לתת את הדחף ואת הרעיון המתאים כדי להפעיל את המערכת ולחולל שינוי במצב הקיים. וזאת עשה יתרו בדבריו למשה:

אַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם (שמות, יח, כא).

מלשון הכתוב יש להניח שמדובר באנשי מינהל שהם בו-זמנית בעלי סמכויות שיפוטיות. ובכן מה הן התכונות העיקריות (במקומות אחרים בתנ“ך מוזכרות תכונות נוספות) שעליהן יש להקפיד כאשר בוחרים באנשי מינהל? אנשי חיל, כלומר אנשים אמיצים ומוכשרים, אנשי אמת, ותכונה זו אני מניח שאין צורך להסביר, וכמובן שונאי בצע, שגם זו הגדרה המובנת מאליה.

אשר למנהיג הראשי, היינו המלך, מסבירה התורה, שעליו לקרוא בספר משנה-תורה לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול. אבל אין התורה מפרטת את תכונותיו של המלך. לעומת זאת אנחנו מוצאים, שלשמואל הנביא אין דעה טובה במיוחד על המלכים. כאשר העם מבקש ממנו להמליך עליו מלך, מזהיר הנביא את העם במילים:

יא וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.  יב וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.  יג וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת.  יד וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו.  טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו.  טז וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ.  יז צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים (שמואל א פרק ח).

יש להניח שהנביא שמואל הכיר את דרכי התנהלותם של מנהיגים מהתבוננות בעמים השכנים, והוא הבין שסדנא דארע חד הוא, היינו שבני האדם דומים ברצונותיהם ובאופים גם אם הם חיים במקומות שונים ובחברות שונות. ואם אנחנו כבר מצטטים את חז“ל, נשמע מה הם אומרים על פרנסי הציבור:

אֵין מַעֲמִידִים פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן קֻפָּה שֶׁל שְׁרָצִים תְּלוּיָה לוֹ מֵאֲחוֹרָיו (מסכת יומא כב). וזאת למה, כיון שאם יתמלא ליבו יהירות וגאווה, אפשר יהיה בנקל לסלק אותו מתפקידו. חז“ל הבינו, שמנהיגים מתמלאים בקלות יתר גאווה ויהירות.

עינינו הרואות, שגם שמואל הנביא וגם חז“ל הבינו את נפש האדם ואת תהפוכותיה וניסו להזהיר מפני מנהיגים מסויימים, על מנת להקדים (כמו שאומרים) תרופה למכה.

אבל לדעתי היטיב מכולם להבין את התכונות הנדרשות ממנהיגים, יתרו חותן משה, באשר הוא דרש לבחור „אנשי אמת“.

אולי כדאי להעמיד את השאלה: האם בבחירות שהתקיימו זה עתה בארץ, הבוחרים התפנו לחשוב על תכונה זו כאשר הכניסו את הפתק לקלפי?

שבת שלום