מאז ימי קדם, מאז החל האדם לעמוד על דעתו, להתבונן במה שסביבו, מעליו ומתחתיו, תהה מאיין בא כל זה, איך זה הכל נהיה פתאום וממתי זה כאן. מי יצר שמים וארץ, מי גורם לברק להבריק ולרעם לרעום ועוד שאלות כאלו ואחרות וכמובן אחת השאלות החשובות היתה, איך נוצר האדם. אגדות ומיתוסים התפתחו בקרב עמי האיזור שבו התגבש עם ישראל, כלומר באיזור הסהר הפורה (מסופוטמיה) ומזרח הים התיכון. וודאי שלא רק באיזור זה נוצרו המיתוסים שעליהם נדבר, אבל אנחנו נתייחס לאיזור הקרוב אלינו…
פרשת השבוע בחוג המשפחה – בראשית
בהתאם למיתוסים השומריים היה אנליל ENLIL האל שהבדיל בין שמיים וארץ. אל שומרי אחר היה אנכי ENKI, אשר יישב את העולם. אימו של אנכי נמו NAMMU ילדה את השמיים והארץ וכן את כל האלים. המיתוס הבבלי העתיק מייחס את בריאת העולם לאל מרדוך MARDUK. האל אפסו APSU והאלה תיאמת TIAMAT הולידו אלפי אלים קטנים וגדולים. לימים רצתה תיאמת להרוג את מרבית צאצאיה ואז הרג אותה האל מרדוך ומגווייתה יצר את השמיים והארץ. המיתוסים המצריים מספרים על חומר קדמון בדמות אוקיינוס אפל שמזוהה עם האל נון NUN. יום אחד מתרומם מתוך האוקיינוס האל אתום ATUM בדמות הר המוליד את שו SHU אלוהי האוויר ואלים נוספים. הפניקים האמינו שבראשית היה הכל אוויר חשוך, כאשר הזדווג האוויר עם עצמו הוליד את מות MOT שממנו נוצר הכל. כל הסיפורים המיתולוגיים האלה, שהובאו כאן בתמציתיות מרבית, יש להם דמיון מסויים לסיפור המקראי, אבל הם שונים ממנו מבחינה יסודית.
המיתוסים השונים בעולם האלילי הם בעלי שני איפיונים מרכזיים החשובים לענייננו. א) בתחילת היקום היו אלים רבים. הם חיו חיי משפחה, הולידו, שנאו, אהבו, נלחמו, היו להם תכונות אנושיות וחייהם התנהלו בדומה לחיים בחברה האנושית. ב) האלים האליליים חיים בתוך יקום בעל כללים וחוקים. הם כפוכים לחוקי הטבע.
הסיפור המקראי על בריאת העולם אינו רק המיתוס של עם ישראל המסביר את היקום ואת יצירתו, הסיפור המקראי הוא פילוסופיה או תאולוגיה על קדמות הבורא ויצירת יש מאין. האמונה הישראלית כפי שהיא באה לידי ביטוי בפסוק הראשון בתורה, היא היסוד התאולוגי של כל דת מונותאיסתית.
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. צריך רק לקרוא את הפסוק הזה כפשוטו ועבור המאמין מתגלה כל הסוד שבבריאה. נא לשים לב: פסוק זה לא אומר לנו דבר על אלוהים עצמו. לא מיהו ולא מהו, לא מאיין בא ולא איך נוצר. הוא פשוט קיים עוד בטרם יצירת שמיים וארץ, בטרם היקום, בטרם היש. אלוהים היה אם כן לפני יצירת היקום, לפני יצירת הזמן, כלומר טרם שהיו חלל וזמן. חוקי הטבע לא היו קיימים עד שנוצרו על ידו – כוח המשיכה, התנועה, האור ומהירותו ועוד. לכן הוא אינו כפוף לחוקי טבע כלשהן. עד היום אין לנו הסבר טוב יותר ליצירת היקום. אפילו המדע, הפיזיקה הקוסמולוגית, המתארת את המפץ הגדול כתחילת ההווייה, אינה יכולה להסביר מה היה קודם לכך. המדענים סבורים שלפני המפץ הגדול לא היו קיימים חוקי טבע ושהם נוצרו עם המפץ.
בניגוד למיתוסים האליליים אין לנו בתורה אינפורמציה על אלוהים עצמו. אין כאן משפחה, כמו אצל אלוהי העמים האליליים, אין תחושות אנושיות, אין יריבויות. אין שום תכונה שבה יכולה השפה האנושית לתאר אותו, מאחר שהוא היה עוד לפני שהיתה שפה. כל מה שמסופר עליו-יתברך בתנ“ך לאחר שנברא העולם הוא בבחינת סיפור שבה לשבר את אוזני האנשים הפשוטים, שלא היו מסוגלים להתעלות להבנות פילוסופיות – כדברי חז“ל „דיברה תורה כלשון בני אדם“. הרמב“ם לאחר שהוכיח באופן הגיוני פילוסופי את קיומו של האל מיצה תובנה זו במלים ספורות: „אין אנו משיגים אלא את עובדת היותו ולא את מהותו“ (מורה נבוכים א, נח).
הייתי יכול לסיים כאן, אבל תוך כדי קריאת פרשנויות שונות על תחילת ספר בראשית ניתקלו עיני בניסוח מוזר של פרשן בן-זמננו. הוא מתחיל את דבריו בתיזה „לכל התחלה יש סוף, לכל בראשית יש אחרית“. נניח שזה נכון. הוא ממשיך: „ואם יש ראשית ויש אחרית, יש גם תכלית“. האם זה באמת מחוייב המציאות מבחינה הגיונית? אבל נניח אפילו שחייבת להיות תכלית מסויימת בבריאה, ביקום, במה שיצר האל. מי יוכל להתחקות אחר אותה תכלית, אליה התכוון האל בבוראו את העולם. מי יוכל לזהות את הכוונה בבריאה. אותו פרשן, שוודאי מחזיק עצמו לירא שמיים ויהודי אדוק, יש לו הסבר משלו על תכלית הבריאה, וזו קשורה לקיומו של עם ישראל. אבל אם אינני טועה יימצאו וודאי יהודים רבים, חכמים בעיני עצמם, שיסבירו בדרכם שלהם את כוונת האל ביצרו את העולם. אבל שלא נטעה, גם בין נוצרים ומוסלמים ובני דתות אחרות נמצא „חכמים“ שמשוכנעים שהם גילו את כוונת הבורא ואת תכלית הבריאה. לכן כדאי אולי שלא להתעמק בעניין זה ולהסתפק בדברי הרמב“ם לעיל.
המסורת היהודית לא עסקה בעיקרה בחקר הנסתרות האלוהיות, כי אם בקיומן של מצוות, בעיקר מצוות שבין אדם לחברו. ואת הערכים האלה ניסתה היהדות בהצלחה מסויימת להנחיל גם לשאר העמים. השאלה שראויה להישאל היום היא, האם למסורת הזו יש תיקווה לשרוד בעם ישראל.
שבת שלום
