חשיבותו ומשקלו של ספר דברים לדת ישראל בהשוואה לשאר סיפרי התנ“ך מחייבת לדעתי לייחד מספר מילים לספר באופן כללי…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: דברים, ואתחנן
אברהם אבינו היה ככל הנראה הראשון שגילה את אלוהים. הרמב“ם מתאר את אברהם הצעיר שעומד תוהה מול הטבע, חוקר בכושרו האינטלקטואלי את החוקים המניעים את העולם ואת היקום ומגיע מכוח שיכלו להכרה בקיומו של אלוהים. אמונה זו מנחיל אברהם לצאצאיו. ועד היום הזה רוב צאצאיו אמנם מאמינים באלוהים.
סקרים שנערכו בישראל מעידים, כי למעלה משישים אחוז של הציבור החילוני מאמין באלוהים, אם כי אינו דתיים. פירושו של דבר שאנשים אלה אינם אתיאיסטים, אבל מאידך אין להם דת מסויימת, היינו שהם מאמינים ללא דת. נוסיף לזה את הדתיים ונגיע לרוב גדול מבין היהודים שמאמינים באותו אלוהים שגילה אברהם אבינו.
ומה עם הדת? הדת היא מכשיר או אמצעי לעבוד את הבורא ויש דרכים רבות לעבוד אותו. התורה מסבירה לנו מהי עבודת אלוהים, כלומר איך לעבוד את אלוהים. אבל זה לא פשוט להבנה, משום שהעולם משתנה והתובנות של בני האדם משתנות עם הזמן. העולם שלפני שלושת אלפים שנה היה שונה מהעולם לפני אלפיים שנים, וזה היה שונה מהעולם לפני אלף שנים וכו‘ וכו‘. אבל המעניין הוא, שאמונת היהודים באלוהים לא השתנתה אם כי עבודת האל, היינו הדת השתנתה. וספר דברים עשה את הצעד הראשון בכך ששינה הרגלי חיים, אמונות תפלות שהיו שיגרת החיים במשך מאות בשנים והיטה את דת ישראל לערוץ אחר. אבל מהו ספר דברים והיכן מקומו?
ספר מלכים ב‘ מספר לנו סיפור מופלא. אחד מכוהני המקדש מתייצב לפני המלך יאשיהו עם ידיעה מרעישה – בבית המקדש נמצא ספר חשוב. הכוהן מקריא את הספר בפני המלך. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת-דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָי, מפני שהבין כי הוא והעם עשו הרבה טעויות בעבודת השם. לאחר מכן הוקרא הספר בפני העם, וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל-הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי ה‘ לָלֶכֶת אַחַר ה‘ וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת-עֵדְוֹתָיו וְאֶת-חֻקֹּתָיו בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נֶפֶשׁ לְהָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר הַזֶּה. יאשיהו עשה שני דברים נוספים: הוא ביטל את עבודת האלוהים (מזבחות וקורבנות) מחוץ לירושלים, כלומר ירושלים נהייתה למרכז היחיד לעבודת השם. כמו כן חיסל את עבודת האלילים בכל הארץ:
וְהִשְׁבִּית אֶת-הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה … וְאֶת-הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם. ו וַיֹּצֵא אֶת-הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית ה‘ מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל-נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת-עֲפָרָהּ עַל-קֶבֶר בְּנֵי הָעָם. וַיִּתֹּץ אֶת-בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית ה‘ אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה. .. וְגַם אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת-הַתְּרָפִים וְאֶת-הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל-הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ לְמַעַן הָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן… (כדאי לקרוא את הפרקים כב, כג במלכים ב‘).
מוסכם על חוקרי המקרא שספר דברים הוא אותו ספר שנמצא בימי יאשיהו המלך (639 – 609 לפה“ס). ולא כפי שהיה מקובל לחשוב, שדברים נכתב בהמשך לארבעת החומשים שקדמו לו ושנכתבו בו-זמנית. ספר התורה הזה שנמצא בזמנו התחבר כנראה במאה השביעית לפה“ס. הנימוקים של חוקרי המקרא משכנעים ביותר. וגם אם בחוגי האורטודוקסיה לא יתלהבו ממצא זה, אין זה גורע לדעתי מהאמונה ומהדת היהודית.
הדת הישראלית, אשר עד לתקופת יאשיהו היתה נגועה בסממנים אליליים ובנוסף השלימה עם קיומם של אלים אחרים ועם העבודה להם (בהתאם לתנ“ך גם בתקופת דוד ושלמה), עברה שינוי יסודי ואפשר אפילו לומר ששינתה כיוון. אני מעריך ששינוי זה היה אחד הגורמים שאיפשרו לעם, שגלה לבבל שנים ספורות לאחר יאשיהו (586 לפה“ס, להמשיך להחזיק באמונתו בגולה ולשרוד כקהילה דתית וכקהילה לאומית.
הפרשנות היום היא החלק הראשון של מבוא כללי לספר דברים. החלק המשלים יבוא בפעם הבאה.
שבת שלום
